ארגון צדקה וחסד שברשותו מוצרי מזון וחלקם מחמץ, הממונה על חלוקת המזון שכח למכור את החמץ ועבר עליו הפסח.
השאלות שלי:
א. האם החמץ נאסר?
ב. האם הממנונה חייב באחריות?
ג. האם הארגון חייב באחריות?
ד. האם ההלכה מבדילה בין אישיות היחיד/האדם לאישיות משפטית/מלאכותית כגון תאגיד (חברה/ארגון) ושליחותו?
ה. האם אפשר לחייב את התאגיד?
תשובה:
שלום רב,
א. החמץ ודאי נאסר בהנאה כדין כל חמץ שעבר עליו הפסח.
ב. לא לגמרי הבנתי למי הארגון יהיה חייב באחריותו? אבל בהנחה שהחמץ שייך לאירגון, והשאלה היא האם האחראי חייב לשלם על פשיעתו בכך שלא מכר את החמץ בזמן.
ג. שאלה זו כבר נידונה בפוסקים. ראה במגן אברהם ובחק יעקב (סי' רמג) שדנו בשומר שקיבל חמץ לשמור, ופשע ולא מכר את המחץ בזמן. וכתבו לחלק שאם שרפו את החמץ כדין חמץ בפסח, א"כ לאחר הפסח כבר אין חמץ שהשומר יוכל להחזיר לבעל הבית בטענה "הרי שלך לפניך" א"כ השומר חייב לשלם כדין שומר שהיה לו אפשרות לקדם ברועים ובמקלות כדי הבריח את הזאבים מהעדר, ולא עשה כן שהוא חייב, כך גם השומר שיכל למכור את החמץ ולא מכר, הוא חייב לשלם. אולם אם החמץ עדיין קיים, כתבו הפוסקים הנ"ל שהוא יכול לומר לבעל הבית "הרי שלך לפניך.
אולם הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ג סי' יח) חולק עליהם (הנידון שעליו נשאל הוא בענין אתרוגים שהשומר לא הקפיד למכור אותם לצרכנים לפני סוכות, וממילא נוצר הפסד גדול). ודעתו שבכל מקרה השומר פטור לשלם, משום שהראשונים חולקים האם שומר חייב לשלם על היזק שאינו ניכר. וכיון שההיזק במקרה זה אינו ניכר, לדעת הרבה ראשונים בכל מקרה השומר פטור. אולם גם אם נאמר ששומר חייב בהיזק שאינו ניכר, זה רק אם הוא היה מקבל על עצמו לשמור את ממונו של הבעלים. אבל כאן הוא קיבל על עצמו רק שמירה של חמץ, וההיזק על החמץ נעשה ע"י הוראת התורה ולא ע"י השומר, ולכן בכל מקרה יש לפטור את השמור מאחריות.
הארגון/התאגיד קיבל את מוצרי המזון (חלקם מחמץ) מתורמים כתרומות צדקה. לכן נראה לי אחריות הארגון היא כלפי התורמים.
בכל מקרה, כבר כתבתנו שהשומר פטור לשלם. בין אם השומר הוא האחראי, ובין אם הוא הארגון / תאגיד.
אבל גם כתבתם ב-ג. לעיל "…שכך גם השומר שיכל למכור את החמץ ולא מכר, הוא חייב לשלם (מגן אברהם ובחק יעקב)..שאם שרפו את החמץ כדין חמץ בפסח."
כתבתי בשם המג"א והחק יעקב, שאם החמץ לא קיים היום, השומר חייב. למיטב הבנתי בשאלה נכתב מה ייעשה בחמץ? כלומר, השאלה נסובה במקרה שהחמץ קיים והשומר יכול לומר "הרי שלך לפניך" כך שגם לדעתם השומר פטור. בנוסף, כשיש מחלוקת בפוסקים בדיני ממונות, הדין הוא המוציא מחברו עליו הראיה, לכן מאחר שלדעת הנצי"ב בכל מקרה השומר פטור, לא ניתן לחייב את האגרון או את האחראי, גם אם החמץ כבר אינו קיים.
השאר תגובה