דיני נזיקין בפורים

פורים הוא יום של תהפוכות – יום של "נהפוך הוא" כאשר מזלם של ישראל והאומות מתהפך, והפור של המן נפל על ראשו.

במאמר הנוכחי נתייחס להיבט הלכתי של פורים שאף הוא מתהפך ממעמדו בכל השנה: דיני נזיקין. אם בכל השנה פשוט שאדם המזיק את חברו חייב לשלם את נזקו, בפורים הרי שהדבר אינו מובן מאליו, ובמקים מסוימים ייתכן שהוא יהיה פטור לגמרי.

מתי חל פטור מתשלומים על המזיק בפורים? מה הטעם של פטור זה, ומהן ההשלכות ביחס לנסיבות שונות? מה הדין בנוגע לנזקי גוף? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

נשבר תוך כדי מסיבה

מעשה שהיה כך היה: קבוצת נערים שיכורים דפקו על דלתו של בעל-בית יהודי, שהיה באמצע לסעוד סעודת פורים. הם לא המתינו לתגובה, ומיד נכנסו אל הבית, תוך כדי שירה וריקודים. תוך הקפת השולחן – הקפות שבידרו את האורחים ודי הטרידו את בעל הבית – אחד הבחורים הפיל כוס זכוכית מהשולחן. הכוס התנפצה, והריקוד המשיך לו על השברים.

לאחר כמה דקות, הבחורים הצליחו להסביר שהם אוספים כספי צדקה עבור ת"ת של ישיבה פלונית. הארנקים נשלפו, ולאחר סבב ההתרמה, וגם קצת שתייה על הדרך, יצאו הבחורים כפי שנכנסו.

סצנה מוכרת זו מעלה את השאלה שבה רצוננו לדון: האם הבחור ששבר את כוס הזכוכית חייב לפצות את בעל הבית על נזקו? כלומר, האם דיני נזיקין הרגילים חלים על הסיטואציה, או שמא נזקי פורים שונים, ויש לפטור את הבחור מכל חובת תשלום?

פטור מדין שמחה

בסוף המשנה במסכת סוכה (ד, ז) מסופר על סיום מעמד "מצוות ערבה": "מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן".

רש"י מפרש: "מיד תינוקות שומטין את לולביהן – הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי". רש"י ממשיך להסביר שאין בכך משום גזל: "ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה" (שם מה, א). כלומר, לפי שיטת רש"י אנו מוצאים פטור מחבות נזיקית מפני ש"כך נהגו מחמת שמחה".

הכוונה היא שכיון שכך נהגו מחמת השמחה, נכלל בנוהג הנחה של וויתור על חבות הנזיקית. כל הצדדים לשמחה מקבלים על עצמם את הסיכון לנזק ברמה מסוימת, ואין אפוא חיוב תשלומים על נזק זה.

ואולם, רש"י מביא פירוש נוסף, שממנו לא ניתן ללמוד על היתר "גזל" שכזה: "ויש מפרשים 'מיד תינוקות', כלומר, מיד אחר סיום מצות לולב התינוקות שומטין את לולביהן. כלומר, מניחים אותם כמו 'שומטו ומניחו בקרן זוית'והולכיןואוכלין אתרוגיהן". לפי פירוש זה, הגדולים כלל לא חטפו את האתרוגים מיד הקטנים, ואין כאן עניין גזל כלל.

התוספות מביאים את שני הפירושים – את הראשון בשם רש"י ואת השני כדעת עצמם. מתוך דברי התוספות נראה שהם נוטים לפירוש השני, וכך גם עולה מתוך דברי הרא"ש (שם, פרק ד, סימן ד). להלן יבואר פסיקת ההלכה במחלוקת זו.

רכיבה על סוסים ושמחת פורים

לאחר שהביאו את דברי רש"י, מוסיפים התוספות שיש ללמוד מכאן דין נוסף לגבי היזק בשעת שמחה: "ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן, ונלחמים זה עם זה, וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו – שהן פטורין, שכך נהגו מחמת שמחת חתן".

בדברי התוספות יש הרחבה של הפטור גם לשמחה אחרת, שמחת חתן וכלה, שבשל הריקוד והשמחה של המצווה מתבטלים דיני המזיק (במצב של בדיעבד), והמזיק בזמן זה יהיה פטור. דין זה המרדכי (סוכה תשמב-תשמג) מביא הלכה זו, וכך הובא בדרכי משה (חושן משפט שעח).

מכאן נובע פטור מחבות נזיקית אף ביחס לשמחת פורים, שאף היא שמחה של מצווה. בשו"תתרומת הדשן(סימן קי) הביא בשם ר' טוביה בשם ריב"א את ההיתר: "שמעתי… שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר".

כמו במשנה בסוכה, לדעת שו"ת תרומת הדשן יש היתר לגנוב מאכלים בפורים מחמת שמחת הפורים. הבית יוסף (סימן תרצה) הביא את דברי תרומת הדשן, אך סייג אותם לזמנו של תרומת הדשן בלבד, שאז מנהג שמחה זה היה נוהג, אך "בזמננו" אין היתר מיוחד לפורים אלא דינו כשאר ימות השנה.

אולם, הרמ"א בדרכי משה (ס"ק ה) העיר על סייג זה של הבית יוסף וכתב: "וכן נוהגין". כך בהגהותתיו על השולחן ערוך הביא את דברי התרומת הדשן בשם "יש אומרים". מכאן שיש מקום לפטור נזיקי בנזקים הנגרמים מתוך שמחת הפורים.

האם בכל היזק יהיה פטור?

האם הפטור מחבות נזיקית תחול גם על נזקי גוף? התשובה לשאלה זו תהיה תלוי בטעם של הפטור.

במקרים האמורים, ברור שהפטור אינו רק פטור בדיעבד מתשלום, אלא אפילו היתר לכתחילה לעשות את המעשה, או להיכנס לאווירה שעלולה לגרום לנזק. דהיינו, בפורים אין איסור על מעשה של "חטיפה" מתוך שמחת היום, וכך מותר לקיים דו-קרב וכדומה מחמת שמחת חתן וכלה, ואין בכך כל איסור למרות האפשרות של נזק.

נראה מכאן שהנוהג אינו גורר עמו אך מחילה על החבות מצד הניזק בדיעבד, אלא נחשב הדבר כאילו לא היה כל עבירה מצד המזיק, וכאילו הוא נעשה ברשותו של הניזק. כך פירש בכפות תמרים (סוכה, שם), שמבאר כי אין אפוא מקום לפטור במקום שאירע נזק גופני. להלכה, מזיק שהזיק לאחר שהניזק הורה לו "קרע כסותי והיפטר" פטור מחבות נזיקית, ואילו ביחס לנזקי גוף אין הדבר כן והמזיק לעולם חייב בתשלומי נזיקין (עי' חושן משפט תכא, יב).

מנגד, בשו"תהרמ"א (סימן רי) משמע שהמנהג של פטור חל אפילו על נזקי גוף, ולכן בספר כפות תמרים הנ"ל מסיים את הדיון בצ"ע.

נימוק אחר לפרש את הפטור של חבות נזיקית הוא על דרך דברי הגמרא (ב"ק לב, א), לפיהם התירו חכמים לרוץ בערב שבת, למרות הסיכון לגרימת נזקין, מפני הצורך של הכנות לכבוד שבת. בימי החול אסור לרוץ ברשות הרבים מטעם זה, ואילו בערב שבת התירו חכמים את הריצה וממילא אם הזיק תוך כדי ריצה, פטור מחבות נזיקית.

דהיינו, במקרה של ריצה בערב שבת פטרו חכמים את המזיק: חכמים תיקנו פטור כדי לאפשר לאנשים לרוץ ולהזדרז בהכנות לשבת. כמו כן, ניתן לפרש את הפטור בנסיבות של מצווה של שמחה על אותה הדרך: חכמים תיקנו את הפטור מחמת המצווה.

נזקי פורים

כעת נבוא להלכות המסוימות של נזקי פורים.

כאמור לעיל, הרמ"א פוסק (או"ח תרצה, ב) כי אדם המזיק את חברו מתוך שמחת הפורים פטור מתשלומים. ואולם, לפי הנאמר לעיל פטור זה יחול רק במקום שמדובר בנזק שהינו צפוי בנסיבות של שמחת פורים, דהיינו נזק שנגרם מתוך המנהג והמצווה של שמחת הפורים. בניסות אלו, המזיק פטור הן מכל איסור והן מחובת תשלומים.

דוגמה לכך היא מקרה שבו אדם דורך בטעות על נעלו של חברו תוך כדי ריקודים של שמחת פורים. בנסיבות אלו, כאשר מדובר במעשה נהוג ומקובל של שמחת פורים, המזיק יהיה פטור מחבות נזיקית. כמו כן, במקום שמדובר בריקוד סביב שולחן, ובטעות אחד הרוקדים מפיל בקבוק שמתנפץ על הרצפה, אין עליו חובת תשלומים.

ואולם, פטור זה נוהג רק במסגרת של שמחת פורים, ולא ביחס לאדם שסתם משתכר, מתנהל בחוסר אחריות וגורם לנזקים. באופן זה, לא יהיה כל פטור מחמת סגולת היום. יתרה מזו, המשנה ברורה (תרצה, יב, בשם הב"ח) פוסק שהפטור אינו חל על נזקים משמעותיים, והוא מצומצם לנזקים קטנים בלבד שהם צפויים במסגרת שמחת היום.

יש לציין שלדעת הערוך השולחן (שם) המנהג של פטור מחבות נזיקית אינו נוהג כיום, כי שמחת החג כיום אינה כבימי קדם. אולם, נראה שאין המנהג כמותו.

האם כאשר קבוצת בחורים נכנסה לבית, ואחד מתוך הקבוצה גרם לנזק, יחול עליו הפטור של שמחת הפורים? התשובה תהיה תלויה בנסיבות, ויש לדון את כל מקרה לגופו. ההפרש בין התנהגות מופרעת וחסרת אחריות לבין שמחה של מצווה הוא הקובע את חבות הנזיקית.

קבוצת הבחורים שהשתכרו, והתנהגו בפראיות ובלי שליטה, לא תיפול לכאורה לתוך המסגרת של פטור שמחת הפורים – אך כאמור, יש לדון בכל מקרה לגופו.

דיני כתמים

מה הדין כאשר אדם מפיל על חברו מאכל או משקה בכינוס ציבורי, וגורם בכך ל"נזק" של כתמים (והוצאות של ניקוי יבש)?

בתוך אולם דחוס, כאשר כל אחד מנסה להתקרב לשולחן המזון, מקרים כאלו כמעט ובלתי נמנעים, כך שייתכן שניתן לראות בהם כנזק שיש בו "מנהג". מנגד, גם כאן לכאורה הדבר יהיה תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו, וכמובן שבכל מקרה יש להתייעץ עם סמכות הלכתית.

כל הפטורים של שמחת הפורים נאמרו אך ורק במקום שהנזק נגרם בטעות. במקום שאדם הזיק בכוונה תחילה, ברור שהוא חייב ואין לו כל פטור מחבות נזיקית (משנה ברורה, שם). כמו כן, אדם שמכיר את נפשו ואופיו, ויודע שאם ישתה וישתכר הוא עלול לגרום נזק, חייב לנקוט באמצעים ראויים כדי למנוע את הנזק הצפוי, ואסור לו להתנהג באופן שעלול להזיק (יש של שלמה, ב"ק ג, ג).

מאחלים לכל קורא פורים שמח, וללא נזקים!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *