שלום רב, המקרה הוא כזה: גבר (כהן) נישא ללא יהודיה בנישואין אזרחיים. מנישואין אלו נולדו להם שני ילדים- ילד וילדה. לאחר תחנונים רבים מצד הבעל, מחליטים כל בני המשפחה (האם, הילד והילדה) להתגייר. לאחר הליך הגיור מודיעים שני הילדים (הילד והילדה) כי ברצונם להינשא זה עם זו. האם שמאשימה את בעלה באסון המשפחתי עוזבת את הבית ומבקשת להתגרש ממנו. בינתיים, מסרב ביה”ד הרבני לבקשתם של שני הילדים להינשא, והם נאלצים להתחתן בנישואין פרטיים. מנישואין אלו נולדה להם בת.
להלן השאלות:
1. האם שני הזוגות- האב והאם, והילד והילדה מחויבים בגירושין?
2. עם מי האם (שהתגיירה) יכולה להתחתן?
3. מה מעמדה של הבת של שני הילדים? ומי היא יכולה להינשא?
4. איני מבינה מדוע ביה”ד אסר על שני הילדים להינשא, שכן ידוע כי גיור הינו נחשב ל”היוולדות מחדש” ומנתק כל קשר משפטי בין בני המשפחה. כך לכאורה אני חושבת כי הילד והאם יכלו להתחתן, לא?
אשמח לתשובה בנוגע לשאלות.
בתודה מראש.
תשובה:
שלום רב,
1. לגבי ההורים, הכהן והגיורת, בודאי שהם מחוייבים להתגרש. שהרי כידוע כהן אסור בגיורת. [יש גם בעיה נוספת – הנטען על הנכרית, אבל דבר זה לא היה מחייב אותם להתגרש].
2. לגבי הילדים, גם הם צריכים להפרד. וראי במקורות.
3. האם שהתגיירה יכולה להתחתן עם כל אדם, מלבד לכהן.
4. הבת של שני הילדים ככל הנראה כשרה להנשא לקהל. וראי במקורות.
5. לגבי הסיבה מדוע בית הדין סירב לאשר להם נישואין, זה מופיע במקורות במספר 2.
מקורות:
2. אכן מדאורייתא אין להם איסור להתחתם משום שהדין הוא "גר שהתגייר כקטן שנולד". ואין הם נחשבים לאח ואחות. אבל חז"ל אסרו את זה וזה מוזכר בגמרא ונפסק בשולחן ערוך. (יו"ד סי' רסט סעי' ג'): "ומותר בשאר האב….לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אביו, ואשת בנו, אף על פי שנשאת לאחיו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו. וכן אחות אמו מאביה, ואחותו מאביו, ובתו, שנתגיירו, מותרות לו. ויש אוסרים באשת אביו. אבל אינו נושא לא אחותו מאמו, ולא אחות אמו מאמה, ולא אשת אחיו מאמו, שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגיירה, ה אבל אם נשאה אחיו כשהיה עובד כוכבים, הרי זה מותרת לו". והטעם שחז"ל אסרו זאת, שלא יאמרו שבא מקדושה חמורה לקדושה קלה כמבואר ביבמות צז,ב.
ומשום כך, עליהם להפרד. אכן לא כתוב בפירוש מה הדין אם התחתנו. כמו בבת גוי שאסורה לכהן לכתחילה, אבל אם נשאו אינם צריכים להתגרש. כמבואר בסי' ד' סעי' ה'. [ואין כאן המקום לדון במקרה שנישאו בנישואין אזרחיים]. וכן בעגונה שבעלה טבע במים שאין להם סוף לכתחילה לא תנשא, ואם נשאת לא תצא כמבואר שם בסי' יז. ויש איסורים מדרבנן שאם נישאו בשוגג הדין הוא שאינם צריכים להפרד, ויש הלכות מדרבנן שודאי צריכים להתגרש גם לאחר שנישאו. כמו בחלוצה לכהן שאינה אסור אלא מדרבנן. אבל במקרה זה שהם נישאו בנישואין אזרחיים באיסור, שבית דין הורה להם שהם אסורים, לכאורה אין כל כך מקום להתיר להם להשאר ביחד. [ויש עדיין מקום לעיין בזה, ראה גם בשו"ת משיב דבר ח"ד סי' יג].
4. אמנם לפעמים מצאנו שיש ממזרת מדרבנן, כמו בגיטין פ,א ועוד דוגמאות. אבל על דבר כזה לא מוזכר שהילדים ממזרים מדרבנן, ובפרט בכאן האיסור הוא משום מראית העין. וראה עוד בשו"ת רבי עזריאל הילדסיימר ח"ב חו"מ סי' כ' אות ה'.
