יש לי חברה שבעלה אברך כולל ויש להם קשיים כלכליים.
אז אני נותנת לה מכספי מעשרות שלי.
היות והיא מודעת שגם אצלנו המצב לא מזהיר במיוחד ואנו שקועים בחובות
אז היא גם נותנת לי מעשרות שלה. האם מותר לנהוג כך?
תשובה:
שלום רב
אם הם עושים זאת באופן מחייב, כלומר, שעל ידי שהראשון נותן לחברו את המעשרות מתחייב חברו להשיב לו את מעשרותיו שלו, אין לעשות כן, שכן נמצא שאינם נותנים צדקה אלא עושים עסק ביניהם, אבל אם הם מתנים ביניהם שאין חיוב לתת לשני את המעשרות וגם אינם מקפידים זה על זה, אלא שישתדלו במידת הצורך כשאין להם צדקה חשובה לתת שכך יעשו, הדבר מותר.
עצם הענין לא ברור לי כל כך, שכן ממה נפשך, אדם עני שאין לו כדי פרנסתו והוא ראוי לקבל מעשרות, אינו חייב בנתינת מעשרות, ואם יש לו כדי פרנסתו כיצד יקח מעשרותיו של חברו?
מקורות:
בגמרא במגילה אמרו שעני שאין לו כדי פרנסתו, רשאי לקיים מצות משלוח מנות על ידי שיחליף סעודתו עם חברו. ובביאור הדברים נחלקו שם הראשונים, יש שפירשו שהכוונה היא שבאותה שנה עצמה יתנו אחד לשני את סעודתו, ויש שפירשו שבשנה זו יתן האחד לחברו ובשנה אחרת יתן חברו לו. וכתב הט"ז סי' תרצה ס"ק ה, שלדעה זו בדוקא מדובר באופן זה, שכן אם מדובר באותה שנה נעשה הדבר כעין תנאי מחייב ביניהם וזו עיסקה ולא מתנה. בשער הציון שם ס"ק כט כתב שאין הלכה כמו הט"ז כיון שלמעשה הם לא מסכמים ביניהם בתורת חיוב כך לעשות, ולמראית העין לבד אין לחוש. ומכל מקום נראה מדברי אחרונים אלו, שאם הדבר נעשה באופן מחייב זה לא מועיל.
יתכן שאף שהם אינם בגדר עניים בכל זאת הם נותנים צדקה אחד לשני מדין תלמידי חכמים הלומדים. ויש פוסקים שהחשיבו את זה לצדקה עיין פתחי תשובה יו"ד סימן רנח ס"ק יג.
השאר תגובה