לתרומות לחץ כאן

ט"ו בשבט

בס,ד

שלום רב!

ברצוני לדעת היכן הוא המקור להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט?

אודה אם תרחיבו ותציינו מקורות

תודה מראש

תשובה:

שלום רב,

במשנה במסכת ראש השנה נאמר:

באחד בשבט ר"ה לאילן – כדברי בית שמאי – בית הלל אומרים בחמשה עשר בו.

ובגמ' יד. אמרו – מאי טעמא – אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיה – הואיל ויצאו רוב גשמי שנה…

ובירושלמי – מובאת דיעה נוספת של ר' זעירא ור' אילא – שהפירות שגדלים עד ראש השנה לאילן חיים על גשמי השנה שעברה – ומכאן ואילך הם חיים על גשמי השנה הנוכחית.

ואולם בתוס' שם במסכת ראש השנה [ד"ה באחד בשבט] משמע שמחברים את שני הטעמים לאחד – מפני שאע"פ שהגמ' מביאה שם רק את דברי רבי אליעזר ברבי הושעיא – שיצאו רוב גשמי שנה – כותבים התוס' – …וכל החנוטים קודם זמן הזה – היינו על שנה שלפני תשרי…

וזה כהדעה השניה בירושלמי – שהפירות שגדלו עד ר"ה לאילן ניזונים מהמים של השנה שעברה – כי עדיין לא ירדו די גשמים של שנה זו – ומבואר שהתו"ס למדו שמר"ה לאילן כיון שכבר יצאו רוב גשמי שנה, מתחילים הפירות לקבל מגשמי השנה החדשה – ועל כן הפירות שחונטים מעתה, כבר גדלים על גשמי השנה החדשה.

ונחלקו בית שמאי ובית הלל – מתי תחילת זמן החנטה של הפירות הגדלים על גשמי שנה זו – האם בא' בשבט או בט"ו בשבט.

על כן הפירות שחונטים מא' בשבט לב"ש או מט"ו בשבט לב"ה – שייכים לשנה החדשה לענין המצוות התלויות בארץ.

בטעם המנהג להתפלל על האתרוג בט"ו בשבט

והנה כתבו הספרים הקדושים – להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ומהודר, ובפשוטו הוא מפני שעתה הוא זמן החנטה של אותו אתרוג.

אמנם יתכן להוסיף – שהואיל ובחג נידונים על המים על כן כיון שכבר ירדו רוב גשמי שנה זו – אם כן כבר תוצאות הדין על המים בחג הסוכות של שנה זו יצאו ברובם מן הכח אל הפועל, על כן עתה הוא הזמן להתחיל להתכונן לחג הסוכות הבא, שהוא הפעם הבאה שיהיו נידונים על המים, ולכן מתפללים בט"ו בשבט על האתרוג אותו ניטול בעזרת השם – בחג הסוכות הבא – ובפרט לפי מה שמשמע מדברי הגמרא במסכת סוכה לז: ובדברי התו"ס שם ד"ה כדי – שנענוע הארבעת המינים בא לעצור טללים רעים – אם כן יוצא שמצות האתרוג שייכת ממש לענין הבקשה על המים.

ולפי האמור יוצא שט"ו בשבט כולל בתוכו התייחסות לשלש שנות מים.

א] בט"ו בשבט – נשלם הזמן שבו גדלו הפירות על המים של השנה הקודמת.

[ויתכן שבעבודת המועד של ט"ו בשבט – נכללת ההודאה על הפירות הללו שגידולם הושלם עתה].

ב] בט"ו בשבט – כבר ירדו רוב גשמי השנה הנוכחית.

ג] בט"ו בשבט – מתחילים להתכונן לעבודת חג הסוכות הבא – בו נבקש על המים של השנה הבאה – על ידי התפילה שמתפללים בו ביום על האתרוג שניטול בחג הסוכות.

התבאר אם כן שהמועד של ט"ו – בשבט שאין אומרים בו תחנון – כמובא בשו"ע, מיוסד על כך שזהו זמן של תחילת היציאה לפועל של הפירות החדשים של שנה זו.

משום כך מנהג ישראל קדושים להרבות ביום זה בברכת הפירות, כדי להודות ולהלל להשי"ת על טוב ארץ ישראל ועל המצוות התלויות בה.

ועוד ביארו בטעם אכילת הפירות בט"ו בשבט, שהוא כדי להוריד שפע לפירות החדשים על ידי הברכות.

והדבר יבואר יותר על פי המובא במסכת ברכות לה: – א"ר חנינא בר פפא – כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית.

ומפרש רש"י – גוזל להקב"ה – את ברכתו – וכנסת ישראל – כשחטאו הפירות לוקין.

וכתב המהרש"א – שהברכות מורידין שפע הברכה מלמעלה על הפירות שמברכין עליהם – וכשלא מברך גוזל את כנסת ישראל – שלא ירד טל לברכה – על אותו המין שאוכל ממנו בלא ברכה.

ומשמע מדברי המהרש"א דבר חידוש – שכל ברכה על פרי, מורידה שפע לאותו המין שמברך עליו.

לפי זה יש להמתיק המנהג להרבות במיני פירות בט"ו בשבט – הואיל והברכה חלה על אותו המין שמברכים עליו – אם כן על ידי ריבוי הפירות, תחול הברכה על כל המינים.

על פי זה יש גם לבאר ההבדל במנהגים – רוב העולם נוהגים לברך בליל ט"ו בשבט על פרי אחד ולפטור את כל הנוספים. אמנם ישנו מנהג בקהילות מסוימות שכל אחד מברך על פרי אחר [ונמנע מלאכול את הפרי הקודם – אם יש לו דין קדימה] – כדי שתאמר ברכה על כל סוג של פרי שלפניהם.

על פי דברי המהרש"א – יתכן שהדבר תלוי בחקירה ידועה בגדר הדין – שהמברך על פרי אחד פוטר את הנוספים.

האם פירוש הדבר שהברכה על הפרי הראשון חלה על כולם או שמא כיון שכבר בירך על הראשון פטור מלברך על הנוספים.

כיון שבליל ט"ו בשבט ענין ריבוי הפירות הוא כדי להחיל את הברכה על כל הפירות, מסתבר הדבר, שאם הברכה על הראשון חלה על כל מה שימשיך ויאכל, די בכך שיברך על הראשון ובזה ימשיך ברכה ושפע על כל המינים הנותרים.

אבל אם הברכה חלה רק על הפרי הראשון והיתר פטורים, אם כן כדי להחיל ברכה ושפע על שאר המינים, יש ענין שעל כל פרי יברך מישהו לחוד.

ויתכן לומר טעם נוסף – למנהג להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט.

גידול הפירות דורש עבודה רבה מצד האדם, זריעה וחרישה נטיעה וקצירה, וקיימת בכך סכנה של הרגשת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" – על כן צותה אותנו התורה הקדושה על המצוות התלויות בארץ – כדי שעל ידם נכיר שהשי"ת הוא מקור השפע.

וכמו שמוצאים בטעם מצות שמיטה, בגמ' סנהדרין לט. – אמר הקב"ה לישראל – זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא – ומפרש רש"י – כדי שתדעו – ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו.

וכן מצות ביכורים – ענינה לתת את הראשית החביבה להשי"ת – ונלוה אליה וידוי הביכורים – בכדי להביע את הכרתנו שהוא ית' אשר נתן לנו את האדמה הטובה וממנו כל השפע אשר בה.

על כן מנהג ישראל קודש – ביום ט"ו בשבט – ראשית חנטת הפירות של השנה החדשה, להרבות בברכות להשי"ת – בכדי להראות, שאנו מכירים, שלא כוחנו ועוצם ידינו עשו לנו את החיל הזה, אלא הכל מאתו ית', כי הוא מקור השפע.

וכעין רמז לדבר – במילה "אילן" יש את האותיות של המילים "לא אני" – וכלשון הפסוק "כי הוא עשנו – ולא אנחנו" – ובו ביום מתפללים על האתרוג – עליו דרשו דורשי רשומות – אתר"ג ר"ת אל תבואני רגל גאוה.

ויש לבאר טעם נוסף למנהג לברך על הפירות בט"ו בשבט, על פי דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא.

…וכונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כונת היצירה – שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה – ואין לעליון בתחתונים חפץ, מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו…

ובפרשת "קדושים" כתב הרמב"ן:

…וכבר רמזו זה במדרשים שאמרו כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה – כאילו גזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' גוזל אביו ואמו וכו' אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל – חבר הוא לאיש משחית – חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים, כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול משם יהיה קיום העולם…

מבואר בדברי הרמב"ן שההכרה הזו – שלא כוחנו ועוצם ידינו עשה לנו את השפע הזה, אלא רצונו ית' הוא מקור השפע – ואשר זה ענין הברכה – היא תכלית בריאת האדם והפירות.

על פי זה יש לבאר את דברי רב יהודה אמר שמואל, בגמ' ברכות לה. – כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה.

כיון שההנאות נבראו בכדי שנברך עליהם ונקדש בזה שם שמים, להראות ולפרסם שהוא יתברך בורא הכל, אם אוכל ונהנה בלא ברכה, כאילו נהנה מקדשי שמים, כי נטל את ההנאה שנועדה לרומם כבוד שמים – לעצמו, מבלי למלא את התכלית הזו.

ונמצא אם כן שכאשר כן מברכים על הפירות – מראים בזה שאכן אנו מביאים את הפירות אל תכלית בריאתם, שהיא גילוי כבוד ה' שעל ידי הברכה.

ואז, כיון שאנו משתמשים בפירות באופן המתאים אל התכלית, זו סיבה שהקב"ה יוסיף בפירות תוספת שפע וברכה, כמו שביאר המהרש"א, כדי לתת בידינו אפשרויות נוספות למלא את התכלית של הבריאה,

בזה יש לבאר את טעם המנהג לברך על הפירות בט"ו בשבט.

בט"ו – בשבט שהוא זמן חנטת הפירות החדשים, אנו מרבים בברכת הפירות, שהיא תכלית בריאתם, כדי להראות שאנו משתמשים בפירות באופן המתאים לתכליתם – ואז על ידי זה יוסיף השי"ת שפע וברכה בפירות החדשים – בכדי לתת לנו עוד ועוד אפשרויות לברך לשמו הגדול ולגלות כבוד ה'.

ויתכן להוסיף עוד דברים בזה.

נאמר במשנה במסכת סוכה מה. מצות ערבה כיצד …בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא – אנא ה' הצליחה נא – ר' יהודה אומר "אני והו הושיעא נא"

רש"י שם מבאר – שהמילים "אני והו" הן שתים מתוך שבעים ושתים שמות היוצאים מתוך ג' פסוקים הסמוכים זה לזה בפרשת בשלח בענין קריעת ים סוף – ויסע… ויבא… ויט… עיי"ש.

וצריך להבין מה הקשר בין ההושענות ובין קריעת ים סוף?

על הפסוק "ויבקעו המים" מביא רש"י את דברי חז"ל – שבזמן קריעת ים סוף נבקעו כל מימות שבעולם – וצריך להבין לשם מה היו צריכים בזמן קריעת ים סוף להבקע כל מימות שבעולם?

ומבאר המהר"ל [גבורות ה'- פרק מ"ב]- שדבר זה בא ללמדנו שבקריעת ים סוף נשלמה לא רק היציאה הגופנית ממצרים ושעבודם אלא גם נשלמה בזה היציאה מיסוד המים המורה על החמריות – ובקיעת כל מימות שבעולם מורה על דבר זה שנכנע יסוד המים מפני עם ישראל שיצא לחירות מגבולות ה"מיצרים" וה"סוף" של החומר. ועל כן כפי שמבואר בדברי חז"ל היתה קריעת ים סוף בזכות יוסף הצדיק אשר גבר על התאוה החמרית – ונס מפני אשת פוטיפר.

ושלמות הגבורה הזאת של עם ישראל היא בזה שהם משתמשים בכל עניני החומר אך ורק לצורך עבודת הבורא יתברך.

והנה ההושענות הם חלק מהתפילה על המים בחג הסוכות אשר בו נידונים על המים – מבואר בזוה"ק שבכל שנה בימי הדין ישנו "משפט לאלהי יעקב" – דין מחודש עם עשו על הברכות שקיבל יעקב מיצחק.

הזכות של עם ישראל לנצח במשפט הזה ולקבל את הברכות של "ויתן לך האלקים מטל השמים" היא רק כאשר השימוש שלהם בחמריות של העולם הזה היא כדי להגיע אל העולם הבא שהוא חלקו של יעקב – ולכן הצטוינו בחג האסיף במצות סוכה הרומזת לכך שהעולם הזה הוא רק דירת ארעי ופרוזדור אל העולם הבא שהוא הטרקלין – כדי שמכח ההכרה הזו נזכה בחג אשר בו נידונים על המים לברכה מחודשת של מים לשנה הבאה.

נמצא שזכותנו לקבל את המים בדין של חג הסוכות מותנית במידת שייכותינו לבקיעת המים של קריעת ים סוף – במידה שאנו מתעלים מעל יסוד המים – יסוד החמריות ומשתמשים בשפע של העולם הזה רק לעבודתו ית' – אנו זכאים לקבל שפע נוסף בדין – ועל כן אנו מזכירים בהושענות את השמות הקדושים שעל ידם נקרע ים סוף "אני והו הושיעה נא" – כדי לעורר את המעלה של קריעת ים סוף שהיא ההתעלות מעל יסוד המים החמריים – אשר בזכותה אנו זוכים במים לשנה הבאה.

מעתה יש לומר – שהואיל וביום ט"ו בשבט מתחילים הפירות לקבל מהמים של השנה החדשה – על כן זהו הזמן לבטא את הזכות שבגללה אנו זוכים למים הללו – וזאת אנו עושים על ידי אכילת הפירות בקדושה ובטהרה – בברכה והודאה להשי"ת.

ועל כן זהו הזמן להתפלל על האתרוג שכפי שהובא לעיל מדברי הסוגיא במסכת סוכה – על ידי נענועיו בחג הסוכות הבא עלינו לטובה אנו זוכים להמשך של שפע המים הטובים גם בשנה הבאה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל