שלום רב ותודה על האתר הנפלא !
אדם שאוכל לחם שאינו מ – 5 מיני דגן כמו מקמח תירס וכדו' שמצוי מאוד כיום .
בשלמא בלחם רגיל כל שאוכל יחד\ בתוך נטפל ללחם ,אבל בלחם הנ"ל שהוא מקמחים
אחרים האם גם יטפיל אליו עכ"פ מה שאוכל בתוכו או עמו ממש ,כי סוף סוף זהו לחמו של אדם זה ( וא"כ נחלק בינו לבין אדם שרק לפעמים אוכל לחם זה ?)
או שלחם כזה אין בכוחו להטפיל מאכל אחר שרוצה בו ממש ,והיינו דנראה פשוט שאם ימרח
שוקולד למריחה או ריבה ודאי נטפל כי רק בא להטעים את הלחם הזה ,אבל אם מכניס בין
2 פרוסות חתיכת קציצת ירקות ( שלצורך העניין נאמר שבעלמא ברכתה בפה"א ) האם תטפל ללחם הזה ? האם זה חשיב תערובת ( אפי' שלא נאפה יחד )והאם שייך כאן דין רוב ?
ואם לא נטפל , האם כמה פרוסות של עגבניה כן יטפלו , מה הכלל בזה ?
בברכת התורה
תשובה:
שלום רב
כפי שציינת בשאלתך, לחם העשוי מתירס, בפרט במקומינו שהוא אינו משמש כעיקר הלחם שכאן אלא רק אנשים מסוימים אוכלים אותו מחמת רגישות לגלוטן וכדומה, אינו נחשב כלחם כדי שכל צרכי הסעודה יהיו טפלים לו בברכה, אלא שגם לגבי קיים הדין הרגיל של עיקר וטפל, ולכן אם מורחים עליו ממרח כל שהוא אין מברכים על הממרח לא רק עליו, אבל אם אוכלים יחד איתו קציצת ירק שמעונינים בה גם ללא הלחם היא אינה טפלה אליו ויש לברך עליה בנפרד [במידה שברכתה שונה, וכגון שאינה עשויה מירקות טחונים אלא שניכר מה הם וברכתה אדמה]. כך לגבי עגבניה, אם אתה מעונין בשני הדברים בשווה יש לברך על כל דבר בנפרד, אבל אם העגבניה באה רק להטעים את הלחם שיהיה נעים יותר לאכול אותו – לא מברכים עליה.
כיון שהלחם והקציצות אינם מאכל אחד, לא שייך כאן דין רוב ויש לברך שתי ברכות.
.מקורות:
על דיני עיקר וטפל ראה שו"ע סי' ריב. לגבי מדינות שעיקר מאכלם לחם תירס נחלקו הדעות אם ברכתו שהכל, כיון שהוא עשוי מקמח תירס [כמו במקומותינו] או אדמה, כיון שעיקר נטיעתו לשם כך, ובחתם סופר מצדד לומר שאפשר שמחמת חשיבותו יש לברך עליו בורא מיני מזונות, ראה בהרחבה במשנה ברורה בסי' רח ס"ק לג.
