מכר אבידה בפחות משוויה ולאחר מכן מצא את הבעלים

1. מדובר כנראה שהמוצא מאמין או נזכר שהיו בו אלו סימנים.
2. על החלק מעבר לסכום שמכר יכול להיות שלא מספיק סימנים אלא צריך עדים . על כל שומר אבידה יש לדון אם חיב בלי עדים.
3. כיון שהלוקח בא מכוח המוצא יכול להיות שמספיק סימנים להוציא מיד הלוקח.

1. אין לו את אבידה עכשיו לפניו וחשב שלא היה סימן מה שבעל הבית סיפר על סימנים אינו מחוייב להאמין.
2. סברא נכונה הראיה לא ברורה הכסף שקיבל הוא במקום התפילין ודינם שווה אבל מעבר לסכום שקיבל וכן שומר אבידה יכול להיות שצריכים עדים ועל עצם בסברא יש לדון מכל מזיק וגנב שהמוציא מביא סימנים שהוא פטור אפילו שהוא וודאי חיב לאחד.
3. לא המוכר נאמן אבל כיון שבעל אבידה נאמן להוציא מיד המוצא גם הבאה מחמתו אינו יכול לטעון תביא עדים ולא מספיק סימנים, רק אם אין עדים שהמוצא מצא את המציאה הלוקח יכול לטעון שהמוכר לא מצא אלא שייכת לו.

1. בקשר לפולמוס המתנהל באתר, נראה לענ"ד שהטעם שלא צריך עדים לענין להוציא הדמים שמעבר לשווי, וכן לענין שומר אבידה, כיון שנאמן לגבי האבידה נאמן גם לגבי התולדה וכדמצינו לענין סוקלין על החזקות [ויש לדון טובא בטעם הרב המשיב,כיון שגזל מחמישה אינו חייב בדיני אדם].
2. לגבי תשובת הרב שאין חיוב לפנים וכו' להוציא מכיסו יש לדון מהרמ"א ס"ס רסג' שכתב דזקן ואינה לפי כבודו ישלם מכיסו.

1 הדין של גנב אחד מחמישה נאמר באופן שהוא מודה שלאחד מהם אבל לא אם הוא בכלל לא יודע ממי ומגיע מישהו ואומר אני הוא זה שנגנב
2 אפילו אם חולקים על הנקודה בגזילה הלוואה ופיקדון אבל באבידה ודאי שהוא פטור כי גם אם שנים מביאים סימנים הוא לא חייב לשניהם
כמו שאחד שמכר שדה ולא יודע למי ובא אחד לא יכול להוציא בלי עדים