תרומות – לחץ כאן

איזו משרה אסור לתת לגר צדק?

שלום רב. חנוכה שמח!
אם תוכלו לבאר באיזה משרה אסור למנות גר צדק, משום שנאמר שום תשים.. כל המשימות לא יהיו, אלא מקרב עמך, אפילו פקיד על אמת המים וכו' מה הגדר בזה. ואם יש הבדל בין גר צדק שאבא ואמא שלו גוים לגר שאבא שלו יהודי ואמא גויה
תודה.

תשובה:

שלום רב

אם האמא גויה דינו כגר לכל דבר וענין. לעצם הענין נציין כאן מתוך הספר משנת הגר  להרב משה קליין שליט"א.

דיני הגר לענין שררה

 א. אף שהגר נחשב כישראל לכל דבר ואחינו הוא בתורה ובמצוות, פסול הוא מלשמש כדיין ואפי' בדיני ממונות, דכתיב (דברים יז טו): "מקרב אחיך תשים עליך מלך – ממובחר שבאחיך"[1]. אולם, אם היו גם בעלי הדין גרים כמותו רשאי הוא לשמש להם כדיין[2]. ויש שהכשירו גר לדון בדיני ממונות אף כשבעלי הדין מהמשפחות המיוחסות בישראל, ולשיטתם רק בדיני נפשות פסול הוא מלדון[3].

ב. אם קיבלו עליהם בעלי הדין שישמש להם כדיין רשאי לדונם[4]. ואף בזה יש שהתירו[5] רק באקראי בעלמא ולא בדרך קבע.

ג. לעומת זאת, יש שהתירו[6] לגר לשמש כדיין בדרך אקראי גם בלא שקיבלוהו עליהם.

ד. כאשר אין בנמצא דיין הגדול כמותו בחכמה מותר למנות גר לשמש כדיין[7].

ה. אף שהגר פסול מלשמש כדיין, אם עבר ודן – יש שכתבו[8] דבדיעבד דינו דין.

ו. גר פסול מלשמש כדיין בחליצה, גם אם היו החולץ והיבמה שניהם גרים כמותו[9]. ואפי' קיבלוהו עליהם כדיין מרצונם[10].

ז. החליצה נעשית בפני חמישה דיינים[11] – שלושה מהם הם עיקר הבית דין וכדיני ממונות הנידונים בפני שלושה, ושנים נוספים בכדי לפרסם את הדבר[12]. וע"כ, יש שהתירו[13] לגר לשמש כאחד משני דיינים אלו שאינם מעיקר בית הדין, ויש[14] שהתנו זאת בכך שיהיה ניכר מצורת ישיבתם מי הם שלושת הדיינים, ומי הם שבאו רק כדי לפרסם את הדבר.

ח. אם באו להתדיין בפני גר והוא אינו כופה עליהם לקבל את פסק דינו, יש שכתבו[15] שאין בכך כל איסור.

ט. אם היתה אמו מישראל  כשר הוא לדון ואפי' בדיני נפשות[16], וזאת אף שהיה אביו נכרי[17]. אבל למעשה חליצה אינו כשר עד שיהיו אביו ואמו שניהם מישראל[18]. ויש אומרים[19], שאם היה אביו מישראל, אפי' היתה אמו גיורת – כשר הוא לדון בחליצה.

י. כמו"כ אם היתה אמו של הבעל דין מישראל, דינו כישראל לכל דבר ואין הגר רשאי לדון בדינו[20]. וכל שכן שאם היו בעלי הדין בני גרים, והיתה הורתם בקדושה שאין הגר רשאי לעסוק בדינם[21].

יא. הגר כשר לשמש כדיין למעשה גרות[22], ויש שהחמירו בזה[23].

יב. נחלקו הפוסקים האם גר רשאי לערוך גט אשה, יש שאסר, וסבר שעריכת הגט נעשית בפני בית דין דוקא[24], וממילא גר פסול לשמש כדיין לענין זה, ויש חולקים, ולשיטתם א"צ בית דין לעריכת הגט.

יג. כמו כן נחלקו הפוסקים האם גר רשאי לשמש כדיין בהיתר עגונה[25].

פסול הגר לשמש כמלך

יד. אין ממנים מלך אלא מן המשפחות המיוחסות שבישראל מזה כמה דורות[26]. ויש שהקלו בזה, ולדבריהם, אם היתה הורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כשר לדון[27].

טו. יש מן הראשונים[28] שסברו שאין ממנים מלך אלא א"כ היו אביו ואמו שניהם מן המשפחות המיוחסות שבישראל, ויש שכתבו שדי בכך שאמו מישראל[29].

טז. יש שכתבו[30], שמה שאמרו שאין ממנים מלך אא"כ היו אביו ואמו מישראל, הוא רק כאשר נתמנה עתה ברצון העם, אבל מלך הבא בירושת אבותיו א"צ שיהיו אביו ואמו מישראל.

יז. אין ממנים גר לשום שררה שהיא[31]. ולשררה של נשיאות אין למנותו אפי' אם קיבלוהו עליהם העם כולו מרצונם[32].

יח. המלך או הנשיא רשאים למנות גר למינוי של שררה הנתון תחת מרותם[33].

יט. יש שכתב, שמותר למנות גר למשרת ראש ישיבה ואין זה נחשב כמינוי של שררה[34]. כמו כן מותר למנות גר לש"ץ קבוע כמנהג הקהילות, ואין זה נחשב כמינוי של שררה[35].

כ. יש שהחמיר שלא למנות גר כמשגיח כשרות וסבר ששררה יש בדבר[36].

כא. אין למנות גר להיות גבאי צדקה (הממונה על איסוף כספי הצדקה מאנשי העיר), ולא להיות מופקד על חלוקת הצדקה לעניים. ומ"מ מותר למנותו להיות גזברם של גבאי הצדקה[37].


[1] יבמות (מה ע"ב, קב ע"א).

[2] יבמות (קא ע"ב קב ע"א), שם איתא: "אמר רבא: גר דן את חברו דבר תורה, דכתיב (דברים יז טו): שום תשים עליך מלך – עליך הוא דבעינן מקרב אחיך, אבל גר דן את חברו הגר. ואם היתה אמו מישראל – דן אפי' ישראל. ולענין חליצה – עד שיהא אביו ואמו מישראל". וכן פסק שו"ע (סי' רסט סעי' יא). ובבאור החילוק בזה בין דינו של ישראל לדינו של גר חבירו ראה מש"כ בזה בנתה"מ (סי' ז ס"ק א).

[3] רש"י ביבמות שם. דלשיטתו מה שפסלו גר מלשמש כדיין זהו בדיני נפשות בדוקא, ולא בדיני ממונות. מקור דבריו אלו מסוגית הגמ' בסנהדרין (לו ע"ב), שם שנינו: "הכל כשרים לדון דיני ממונות", ואמרו בגמ', דלאיתויי גר אתי, שאף הוא כשר לעשיית דין. אולם הרא"ש (שם סי' ב) פי', דדברים אלו אמורים בגר הבא לדון בדינו של גר חבירו, שבזה הוא שריבתה תורה לגר שכשר הוא לדון, אבל בדינו של ישראל אינו כשר אפי' לדיני ממונות. כדבריו אלו כתבו גם הרי"ף בסנהדרין שם, הרמב"ם (הל' סנהדרין פי"א הל' יא), ובתוס' (יבמות מה ע"ב ד"ה כיון).

[4] רא"ש (שם).

[5] ישועות ישראל (חו"מ סי' ז ס"ק א). ויעויין שם עוד שנסתפק האם גר כשר לשמש כדיין לקיום שטרות.

[6] ר"ן בחידושיו לסנהדרין (לו ע"ב) בשם רבינו דוד. (עיי"ש שפי' עפ"ז מה שאמרו בסנהדרין הכל כשרים לדיני ממונות לאיתויי גר).

[7] דעת זקנים לבעלי התוס' (פרשת משפטים) בשם הר"מ מקוצי.

[8] דעת זקנים שם. ולדבריהם, הלכה זו שלא ישמש גר כדיין אינה מעכבת בתקפותו של פסק הדין, אלא "דין קדימה" בעלמא הוא, ליקח לכתחילה דיין שהיו אביו ואמו מישראל. וע"ע מש"כ בזה התומים (חו"מ סי' כב ס"ק ו).

[9] יבמות (קא ע"ב). והנה, מפשטות דברי הגמ' שם נראה דפסולו מדאורייתא, וכדדרשינן מקרא, דכתיב (דברים כה ז): "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל" – בבי"ד של ישראל ולא בבי"ד של גרים. אמנם בים של שלמה (פ' מצות חליצה סי' ד) כתב דאינו אלא מדרבנן, וקרא לאסמכתא בעלמא.

[10] רא"ש (שם), ובתוס' (נדה מט ע"ב).

[11] סנהדרין (ב ע"א).

[12] גמ' שם.

[13] תרומת הדשן (סי' רכו) בשם אור זרוע.

[14] בית שמואל (אבהע"ז סי' קסט ס"ק ד). ומקורו של חילוק זה, הוא ע"פ  דברי הגמ' ביבמות (קא ע"ב), דאיתא שם: "אמר רב שמואל בר יהודה: הוה קאימנא קמי דרב יודא, ואמר ליה תא סלק לזירזא דקנה למלויי ביה חמשה, אמר ליה, תנינא: בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים, ואנא גר אנא כו'". וחזינן להדיא שגר אינו כשר לשמש אף לזה, וע"כ שדברי האור זרוע הנזכר שהתיר בזה, אמורים כשניכר לעין כל שדיינים אלו אינם מעיקר בית הדין.

[15] רא"ש שם. וטעמו בזה, דעיקר דין השררה הוא מה שכפופים למרותו, דע"ז קפיד קרא "דלא תתן עליך איש זר", אבל אם בידם של בעלי הדין להחליט אם לקבל דבריו אם לאו, אין בכך כל פסול. כדברים אלו פסקו התוס' שם (ד"ה אנא), ובמרדכי (הו"ד בדרכי משה חו"מ סי' ז), וראה מש"כ בזה בקצוה"ח שם. בברכי יוסף (חו"מ סי' ז) דן עוד, האם סברא בפני עצמה היא או דמהני מדין "קיבלו עלייהו", ועיי"ש עוד שמנה כמה שיטות בדבר.

[16] חידושי הרשב"א לסנהדרין שם. (בחידושי הר"ן שם תמה הרבה היאך יתכן להתיר לגר להיות חלק מן הסנהדרין ולדון בדיני נפשות ואפי' היתה אמו מישראל, הא סוף סוף אינו ממובחר שבאחיך, ומחמת כן למד שרק באקראי התירו לו לדון וכדלעיל).

[17] רי"ף, רא"ש, ור"ן בסנהדרין שם, התוס' ביבמות (מה ע"ב ד"ה כיון), רמב"ם (הל' סנהדרין פי"א הל' יא), ובשו"ע (סי' רסט סעי' יא).  מקורו של חילוק זה הוא מסוגית הגמ' ביבמות שם: "רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבל, ואע"ג דאמר מר שום תשים עליך מלך – כל משימות שאתה משים אל יהיו אלא מקרב אחיך, האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה". ע"כ וכן הוא להדיא בסוגית הגמ' ביבמות (קב ע"א).

[18] יבמות (קב ע"א) ע"פ באורו של רש"י. וכן הכריע בשו"ע (אבהע"ז סי' קסט סעי' ב).

[19] תוס' בבאורם לדברי הגמ' שם. וטעמם בזה הוא, דכיון שדינו כישראל (שהרי גם אמו נתגיירה כהלכה), קביעת היחוס שלו תקבע לפי מעמדו של אביו. וכדבריהם פסק הרמ"א באבהע"ז שם. [באורינו זה בשיטת התוס' הוא לפי מה שכתב בכנסת הגדולה בחו"מ (סי' ז), אמנם בספרו דינא דחיי (לאוין סי' רכא) ציין לדברי האחרונים, שפי' בדעת התוס' שהמדובר הוא בישראל הבא על הנכרית, שאם נתגייר, בנו כשר לדון בחליצה, ודברים תמוהים הן, שהרי דינו כגר לכל דבר וכלל אינו מתייחס אחר אביו, וצ"ע].

[20] כנסת הגדולה (חו"מ סי' ז). ובברכי יוסף (שם).

[21] ברכי יוסף שם.

[22] בשו"ע (סו"ס רסט) נתבאר שהגר כשר לשמש כדיין בדיני ממונות בדינו של גר חבירו, עפ"ז סברו מקצת פוסקים, שאין לפוסלו מלשמש כדיין בבי"ד של גרות, דבית דין של גרות שווה בדיניו לבי"ד הכשר לדון בדיני ממונות, וראה בזה בעיונים סי' פד. וע"ע עיונים סו"ס יא בענין ד' גרים שטבלו יחד האם יכולים לשמש כבי"ד לגרות בבת אחת זה לזה.

[23] ס' אות ברית (סי' רסח ס"ק יא). וטעמו בזה, משום דכתיב: (דברים א טז): "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו", ומשמעות הכתוב היא, שהדיינים הראויים לשפוט בדיני ממונות בין איש ובין אחיו (ישראלים) הם אלו הכשרים לקבלת גרות. וא"כ בעינן דיינים הכשרים לדון בדיני ישראל.

הגרי"ש אלישיב (ס' הערות קידושין עו ע"ב) העלה בזה סברא אחרת, דבי"ד של גרות אינם דנים את הגר לבד, אלא כיון שמקבלים הם אותו לעדת ישראל נמצא שדנים הם את כללות העם, שבהסכמתם והחלטתם יהיה זה נמנה עליהם, והגר אינו רשאי לדון את ישראל.

ולענין הלכה בזה נסתפק שם היכי לידייניה להאי דינא, וראה פסקי דין ירושלים (ח"ז עמ' תיח), שהורה להם הגרי"ש אלישיב להקל בזה במקום שיש ספק נוסף, וכגון שהיה זה הרכב בית הדין הנוכח בעת המילה שלמקצת מן הראשונים נוכחותם באותה שעה אינה מעכבת (ראה אגר"מ יו"ד סי' קנח, וביו"ד ח"ג סי' קה), אבל אם קיבל עליו מצוות לפניהם, כיון דהוי ספקא יקבל עליו מצוות שנית בפני בי"ד אחר.

ולענין הטפת דם ברית בכה"ג נראה דבכל גווני יש להקל, מחמת צירוף השיטות דס"ל שמילה שנעשית בגיותו לשם מצוה אף שלא נעשתה כלל לשם גרות עולה לו לחלות הגרות וא"צ הטפה, וכ"ש בנידון דידן דנימא הכי. ובפרט כאשר יש בזה צירוף נוסף, כגון שהיה זה באקראי, דנתבאר לעיל שלדעת מקצת פוסקים הגר כשר לדון באקראי, וכדו'.

[24] עיין נודע ביהודה (תנינא אבהע"ז סי' קיד) שהאריך בביאור שיטות הראשונים בזה, וע"ע שו"ת חתם סופר (אבהע"ז ח"ב סי' סה).

[25] עיין שו"ת בית הלוי (סוף ח"א) שדן בזה, ומצדד להקל ע"פ דברי החלקת מחוקק (אבהע"ז סי' יז ס"ק עח) והט"ז (שם ס"ק נו) דס"ל דלא בעינן בי"ד להיתר עגונה, וע"ע שו"ת חתם סופר (אבהע"ז ח"ב סי' קל). מיהו דעת הבית שמואל שם דבעינן בית דין להיתר עגונה, ולדבריו נראה דגר פסול לזה.

[26] רמב"ם (הל' מלכים פ"א הל' ד), וז"ל: "אין מעמידין מלך מקהל גרים אפי' אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא". ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא ולא שר חמישים או שר עשרה, אפי' ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. ואצ"ל דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל וכו'". מדבריו למדנו שאין ממנים מלך ממשפחת גרים אפי' אחר כמה דורות.

[27] הגה' בית הלל לשו"ע (סי' רסט) עפ"ד רש"י בב"ק (פח ע"א).

[28] ר"ן (סנהדרין לו ע"א), רשב"א (יבמות קב ע"א), ובתוס' בסוטה (מא ע"ב). מקור דבריהם בזה, הוא מהא אמרינן בסוטה (מא ע"א): "אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ל'לא תוכל לתת עליך איש נכרי' (דברים יז טו), זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה". ואמרו בגמ' (סוטה מא ע"ב): "באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה", ומשמע ששלא כדין אמרו לו, דכיון שמבני עבדים היה, פסול הוא למלכות אף שהיתה אמו מישראל, וע"כ משמע שלא די בכך כדי לשמש כמלך. וראה בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' פז), ובעיונים סי' פד.

ויש לעיין האם נשיא שווה בזה למלך, או שמא רק במלך הדין כך, ואילו לענין נשיא כו"ע מודו שדי בכך שאמו מישראל. והנה, לענין כבודו של נשיא מצינו דדינו חמיר משל מלך, דהמלך שמחל על כבודו כבודו מחול ואילו נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול (רמב"ם הל' ת"ת פ"ו הל' ו, ובהל' מלכים פ"ב הל' ג), וא"כ אפשר דה"ה נמי להא, וצ"ע.

[29] רמב"ם שם.

[30] נודע ביהודה (קמא חו"מ סי' א), ובתשובות חתם סופר (או"ח סי' יב).

[31] רמב"ם שם.

[32] כנסת הגדולה (חו"מ סי' ז ס"ק א).

[33] חידושי חתם סופר למסכת נדה (מט ע"ב), ובתומים (סי' ז ס"ק א). ועיי"ש שפירשו עפ"ז היאך נתמנו שמעיה ואבטליון להיות נשיא ואב בי"ד על ישראל אף שהיו גרים.

[34] שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' כו). ויעויין שם שכתב, שמצות "אהבת הגר" מחייבת להקל בנידון זה ככל הניתן, ומשום כך יש לסמוך ולומר דכיון שמשרה זו עבדות יש בה שמשועבד לתלמידים ללמדם בעיתים קבועים, לא נחשב הדבר לשררה.

בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שה) נתן בזה טעם נוסף, דמינוי זה אין עיקרו כיבוד אלא תפקיד, שע"כ אינו מורישו לבניו, והכל נקבע בזה לפי חכמתו ויראתו של אדם, ומשום כך אין הוא נחשב כשררה.

מיהו יעויין שם שברבנות החמיר יותר, לפי שיש מן הפוסקים דס"ל שיש ירושה ברבנות, ובזמנינו נהוג שהרב מופקד על רבים מעניני העיר ויש בכך שררה.

בקובץ בית לוי (טו עמ' קלא) הובא מאמרו של הגר"נ גשטטנר שכתב לחלק בזה בין משרת רבנות שענינה שררה, למשרת מורה הוראה המתמקדת בהוראת איסור והיתר בלבד ואין בה שררה, דלמנותו למשרה זו יש להקל טפי. (ומ"מ גם לענין רבנות יש להקל במקרה שאין בנמצא גדול כמותו כמבואר לעיל).

[35] משפט שלום למהרש"ם (סי' רלז).

[36] שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' מד), ושו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' כד).

[37] גליון מהרש"א (יו"ד סי' רנו) בשם ס' אהלי יעקב להר"י ששפורט. וטעמו, דכיון דממשכנין על הצדקה נמצא שמינוי של שררה הוא, שכן ביד הגבאי לכוף את אנשי העיר ליתן מעות לצדקה. וכן חלוקת כספי הצדקה חשיבא כעשיית דין, ולא גרע דינה משאר דיני ממונות שאין ממנים אותו כדיין להם. אבל לשמש כגזבר בעלמא, שאין זה מינוי של שררה אלא נאמנות בעלמא, רשאי.

Join the Conversation

6 Comments

  1. אני גר-צדק, ואני חרדי, וכל זה מעליב!
    לא שמתאווה אני להיות מלך וכו' אבל למה שלא אהיה דיין בדיני ממונות? אז אם אומרים לגר: "אחינו אתה וכמונו" זה שקר! אחיכם אני אבל עד גבול מסוים. אף מהרבנים וכד' לא יתן לי את הבת שלו (ח"ו לפסול את הזרע), כל השידוכים שהציעו לי היו גיורת וכד'. כלומר בזה אמרו "לא רוצים אותך".
    ואולי, אם הייתי מליארדר, גביר עצום אז הייתם מדברים אחרת!

  2. ראה בספר משנת הגר פרק מיוחד על מעלתו של הגר ומצות אהבתו וקדימתו בכמה ענינים. אגב, שמעיה ואבטליון שהיו אחד נשיא והשני אב בית דין, היו גרים! וראה במשנת הגר שם על הענין הזה.
    אעתיק לך משם קטע אחד:
    בס' יערות דבש (דרוש א, ביאור ברכת על הצדיקים) כתב: "בברכת על הצדיקים יתפלל ביחוד על גרי הצדק, וישים ליבו לאהוב אותו כנפשו, ולקיים מצות ואהבתם את הגר, ומכל שכן בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות ושחים עד לעפר, כמעט לא נשאר בנו עוד רוח חיוני, ורשעים בתכלית הרוממות, והוא הכיר האמת, הרי זה ממש מעשה אברהם אבינו שהכיר ה' בתוך עולם חשוך והאיר ממזרח צדק, ואף הוא כמוהו, הלא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו, והמרבה לאהוב הגר אוהב ה' ותורתו, כי אהבתו לגר תלוי באהבת המקום ותורתו, כי הלא זה סיבת אהבתו", עכ"ל.
    ולהיות שהזהירה תורה פעמים רבות על אהבת הגרים ואיסור אונאתם, ראיתי להרחיב מעט היריעה ולהעתיק לשונות חז"ל בדבר מעלת הגרים ושורשם:

    כבוד הגרים ומעלתם שווה למעלת שאר ישראל
    וז"ל התנא במסכת גרים (פרק ד הל' ב – ה): "חביבין הגרים שבכל מקום הכתוב מכנה אותן כישראל, שנאמר ואתה ישראל עבדי יעקב וגו'. נאמר אהבה בישראל, שנאמר אהבתי אתכם אמר ה', ונאמר אהבה בגרים, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. נקראו ישראל עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו גרים עבדים, שנאמר להיות לו לעבדים. נאמר רצון בישראל, שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', ונאמר רצון בגרים, שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי. נאמר שמירה בישראל, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, ונאמר שמירה בגרים, שנאמר ה' שומר את גרים. נאמר שירות בישראל, שנאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם, ונאמר שירות בגרים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו.

    מסירות נפשם במעשה המילה
    חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו לא בן עשרים ולא בן שלשים אלא בן תשעים ותשע שנה, שאילו מל אברהם בן עשרים או בן שלשים לא היה גר שנתגייר מן עשרים שנה ומעלה או מן שלשים שנה ומעלה, אלא שהקדוש ברוך הוא היה ממשמש עמו ובא עד שהגיע לתשעים ותשע שנה, שלא לנעול דלת בפני הגרים, ולתת ימים לשבים, ולהרבות שכר לעושי רצונו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
    אברהם אבינו קרא עצמו גר, שנאמר גר ותושב אנכי עמכם. דוד מלך ישראל קרא עצמו גר, שנאמר כי גר אנכי עמך, וכן הוא אומר כי גרים אנחנו לפניך.

    חביבות א"י על שהיא מכשרת גרים
    חביבה ארץ ישראל שהיא מכשרת הגרים. האומר בארץ ישראל גר אני, מקבלין אותו מיד, ובחוצה לארץ אין מקבלין אותו אלא אם כן היו עדיו עמו. חביבה ארץ ישראל שהיא מכפרת על עונות ועל פשעים, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וכן אתה מוצא בארבע כתות העומדות לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. זה יאמר לה' אני, זה שכולו למקום ולא נתערב בו חטא, וזה יקרא בשם יעקב, אלו גירי הצדק, וזה יכתוב ידו לה', אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה, אלו יראי שמים". עכ"ל התנא במסכת גרים.

    שכר הגרים
    וכן אמרו בבראשית רבה (פרשה ע): "'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש', עקילס הגר נכנס אצל ר"א, אמר לו: הרי כל שבחו של גר שנאמר (דברים י) 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה', אמר לו וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו זקן שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ובא זה והושיטו לו בקנה. נכנס אצל רבי יהושע (נ"א: עקילס הגר בא ושאל את ר"א, אמר לו הרי חיבה שחיבב הקב"ה את הגר דכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, כמה טווסין אית לי כמה פוסייני אית לי אפילו על עבדי לא משגיחין, נזף ביה ואזיל לגבי ר' יהושע). אמרו לו תלמידיו: רבי דבר שנתחבט עליו אותו זקן את מושיטו לזה בקנה. אזל לגבי רבי יהושע התחיל מפייסו בדברים, לחם, זו תורה דכתיב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי, שמלה, זו טלית, זכה אדם לתורה זכה לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאין את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים עולות על גבי המזבח. ד"א: לחם זה לחם הפנים, ושמלה, אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז, אמרו אלולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס היה חוזר לסורו וקרא עליו (משלי טז) טוב ארך אפים מגבור".
    וכן אמרו בשמות רבה (פרשה יט): "'זאת חקת הפסח', הה"ד (ישעיה נו): 'ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו'. אמר איוב (איוב לא) בחוץ לא ילין גר, שאין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל, השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס, לכך הוא אומר בחוץ לא ילין גר, כנגד (דברים לא) 'וגרך אשר בשעריך', (איוב לא) 'דלתי לאורח אפתח', כנגד הקב"ה שהוא סובל בריותיו, א"ר ברכיה כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבהמ"ק שנאמר (ישעיה יד) 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב', ואין ונספחו אלא כהונה, שנאמר (שמואל א ב): 'ספחני נא אל אחת הכהונות שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים' לפי שבנותיהן נישאות לכהונה.
    וכן שאל עקילס הגר את רבותינו, אמר להם: מה שכתוב (דברים י) 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה', הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה. אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקב"ה (בראשית כח) 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש', ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו, אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקב"ה, וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל, אלא אמר יעקב, הבטיחני הקב"ה שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם, אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני, כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה. שנאמר: 'ונתן לי לחם לאכול' – זה לחם הפנים, ובגד ללבוש – אלו בגדי כהונה, שנאמר (שמות מ): 'והלבשת את אהרן את בגדי הקדש', וכן כאן, 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה' – כלומר, שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה, הוי בחוץ לא ילין גר. אמר הקב"ה אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר, הוי 'ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו".

    אהבת ה' לגרים
    וכן אמרו בבמדבר רבה (פרשה ח): "איש או אשה וגו', הה"ד (תהלים קמו) 'ה' אוהב צדיקים וגו". כך אמר הקב"ה, אני אוהבי אהב, וכן הוא אומר (שמואל א ב): 'כי מכבדי אכבד', הם אוהבים אותי ואף אני אוהב אותם. ולמה הקב"ה אוהב צדיקים שאינן נחלה אינם משפחה, את מוצא הכהנים בית אב הם, הלוים בית אב הם, שנאמר (תהלים קלה): בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', אם מבקש אדם להיות כהן אינו יכול, להיות לוי אינו יכול, למה שלא היה אביו לא כהן ולא לוי, אבל אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי יכול, הוא שאינו בית אב. לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה', בית יראי ה' לא נאמר, אלא יראי ה', אינו בית אב אלא מעצמם נתנדבו ואהבו להקב"ה, לפיכך הקב"ה אוהבם. לכך נאמר (תהלים קמו): ה' אוהב צדיקים וגו'.
    הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה, למלך שהיתה לו צאן, והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב, כן בכל יום. פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר, נכנס עמהם, יצאת לרעות יצא עמהם. אמרו למלך, הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם, כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם, היה המלך אוהבו, בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו, לא יכה אדם אותו הזהרו בו, ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה, והיה אוהבו הרבה. אמרו לו, מרי, כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך, ואין את מזהירנו, ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוינו. אמר להם המלך, הצאן רוצה ולא רוצה, כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבא לישן בתוך הדיר, הצביים במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם, לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר. כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו, לכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם. וכן הוא אומר: ואהבתם את הגר, וגר לא תונה וגו'. וכשם שחייבה תורה לגוזל לחבירו תשלום ממון וקרבן איל הכפורים, כן חייבה תורה לגוזל את הגר לשלם לו ממונו, ויביא קרבן איל הכפורים. שכן כתיב, דבר אל בני ישראל איש או אשה, והפרשה הזו בגוזל הגר אמורה, דכתי' (תהלים קמו): ה' שומר את גרים, שהרבה בשמירתם כדי שלא יחזרו לסורן.

  3. גם אני גר צדק, וניסיתי להבין פה את הסתירה: מצד אחד – אומרת התורה שלא להונות גר, ומצד שני יש כל כך הרבה משרות חסרות חשיבות, כמו גבאי צדקה ומשגיח כשרות, שאינן נראות כשררה כלל, וכי איזו שררה יש כאן בכלל?

    הרי לא רק זה, אלא שגם לא ממש מעודדים להתחתן עם גרים, כמו למשל הדוגמה בגמרא שמביאים שלא להתחתן עם גיורת אלא עם אישה כשרה מישראל.

    ההסבר היחיד שיש לי הוא שזה קשור איכשהו לתיקון הנשמות בעולם הזה.
    הרי בעצם כל האמהות הקדושות, כמו שרה רבקה רחל ולאה הן גרות, כי הן לא נולדו יהודיות.
    ואף אחד בכלל לא מזכיר את היותן גרות (למשל רחל ולאה הן אחיות, והתחתנו עם יעקב אבינו, אבל זה היה יכול להתאפשר רק ע"י גיור, שכן אז הקשר המשפחתי ביניהן בטל ומותר).
    גם אף אחד לא מזכיר את אברהם אבינו כגר צדק בתפילה, אלא אברהם אבינו.

    אבל, עם כל המעלה הגדולה של אברהם אבינו, יצא ממנו גם קלקול – ישמעאל, ומיצחק (אף שהיה בן גרים) – עשיו, ויעקב אבינו שהיה יהודי כשר למהדרין (שכן בא מיהודי כשר מלכתחילה ומאמא גיורת) – ממנו יצא דבר שבנה את ישראל – י"ב שבטים.

    יוצא, ככל הנראה, שגם אם אדם מתגייר – חלקים מסוימים בנשמה שלו אינם מתוקנים עדיין לגמרי, ולכן התיקון שלו הוא דוקא ע"י ההשפלה הזאת שנעשית לו, שבכל פעם נזכר שאסור לו לעסוק בדבר כזה או אחר, מטעם היותו גר.

    מה הרב חושב על כך?

  4. הרעיון שלך מעניין, אבל אינני יודע אם הוא נכון, אדם שמתגייר מקבל נשמה חדשה טהורה והוא מתוקן לגמרי. הנושא של המינויים הוא אחר: היחוס ביהדות הוא בעל משמעות בשני תחומים, האחד במינויים של שררה, חלק מכבוד האם הוא שהמולך עליהם הוא ממשפחה מיוחסת [אגב בנוגע למשגיח כשרות יש טעות בתשובה גר יכול להיות משגיח כשרות, רק לו "הרב המכשיר", שזו כבר שררה], וזאת משום שהאנשים מרגישים בנוח כאשר בן מלך מולך עליהם ולא אדם שזה מקרוב בא, כך שאין ענין חלילה להשפיל את הגר, חס ושלום, אלא לדאוג לכבוד הציבור שהם לא ירגישו כביכול מושפלים שהם מונהגים על ידי אדם שזה מקרוב בא והוא בן עם אחר. דומה הדבר למה שאמרו שאשה יכולה לעלות לתורה אבל אינה עולה משום כבוד הציבור, לא כבוד לציבור שהלי שלהם היא אשה שחיובה במצוות קלוש משלהם. הנקודה השניה ביחוס היא אכן בנישואין, ולא משום שחסר משהו בגר, אלא משום שיש ערך מוסף לסגולתו של אדם שהוא בן להורים צדיקים, כמו שאמרו במדרש לגבי יצחק ורבקה שהתפללו לילד, שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, כלומר יש ביהדות מושג של זכות אבות.
    לאידך גיבא יש לזכור שעיקר העיקרים הוא מה שאדם עושה עם עצמו, ואדם שמתקרב לבורא עולם ועובד אותו באמת, מעלתו רבה הרבה יותר מאדם שהוא נכד של כל הצדיקים והוא עצמה במעלה פחותה…

  5. תודה על התשובה, כבוד הרב,

    חשבתי על נקודה נוספת:

    מי שיצר את כל המעמדות האלה הוא הקב"ה לבדו.
    הוא ברא את נשמות ישראל ובתוכן עשה חלוקה של כהנים לויים וישראלים.
    לא משנה כמה יהיה צדיק ישראל, לעבוד במשכן ובבית המקדש לא יוכל לעולם, אלא כהן.
    כמו כן, לא חשוב כמה צדיקה תהיה אשת כהן, אם נבעלה באונס אפילו – פסולה לכהן וכן על זה הדרך.

    זאת אומרת, יש כאן מגבלות שעשה ה' ית', מסיבות שברורות לו ולא תמיד ברורות לנו,
    ולכן, אעפ"י שבחלקים מסוימים יתכן ומתעלה ישראל על הכהן, בחלק מסוים של לשרת בקודש – כהן יתעלה על ישראל, כי כך קבע הקב"ה בעולמו, ולכן, אולי יתכן לומר, שגם עניין הגרים נקבע עם מגבלות
    כאלה ואחרות מפני דבר רוחני כזה או אחר.

    בכל אופן, הבשורות המשמחות, אם לא המשמחות ביותר, הן שאין שום מגבלה לגר צדק לגדול ולהתעלות
    בתורה ובלימוד, וכל כך מרומם את הנפש לראות, איך תרגום אונקלוס נעשה חשוב כ"כ, שפרשני המקרא הסתמכו עליו בפירושיהם (אעפ"י שהם יהודים מלידה ואונקלוס גר היה).

    לסיכום, אני חושב, שאין זה כ"כ משנה באילו משרות יכול לעסוק גר צדק ואילו לא,
    בסופו של דבר – תכלית העיסוקים האלה צריכה גם כן להיות חיבור כלשהו לקב"ה, ואם הקב"ה חפץ שתהיה מגבלה כזו או אחרת במשרות מסוימות – הרי שאין בכך כלום.

    ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

    פורים שמח!

  6. אמת ויציב, אני חותם על כל מילה שכתבת! ואגב, שמעיה ואבטליון היו בתקופות הזוגות הנשיא והאב"ד, והם היו גרים [אבטליון היה כומר גדול באחת הדתות…] שני מנהיגי האומה ברוחניות ובגשמיות, וכבר האריכו בזה הפוסקים, שכאשר אין אדם בר מעלה כמו הגר, בודאי ממנים את הגר למינויים האלו, וכל מה שהזכרת הוא רק כאשר יש מי ששווה לו במעלותיו הרוחניות. זה מצטרף למה שכתבת ונותן משנה תוקף.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל