בכמה תשובות כאן כתבתם שמותר להשתמש במיניבר למים קרים כשלא מפעיל פעולות אלקטרוניות והשבוע הסתפקנו בשבת לגבי דין בורר.
א. מדוע אין בורר בזה שהמים נכנסים למסנן במיניבר? הבעיה כאן שכשהם נכנסים למסנן אמנם הם ראויים לשתייה אך בתוך המסנן הם מתערבבים עם שאר הליכלוך שהצטבר שם ונהפכים ללא ראויים (אפשר לפתוח מסנן ולראות) ושוב כשיוצאים הם נהפכים לראויים. והוי בורר.
ב. כ"כ אולי הוי בורר לאחר זמן דהרי אני לא משתמש מיד במים שנבררו אלא במים שבמיכל ויתכן שאף עד מוצא"ש לא אשתמש במים שנבררו
אשמח לתשובה מהרב.
תשובה:
שלום רב
מסנני מים המבוססים על פחם, כיון שהמים בשעה שמסתננים הם מתערבים במים ואינם ראויים לשתייה, אם אכן הם שוהים זמן בתוך מיכל יש בזה חשש בורר ואין להשתמש, אולם אם הם מסתננים מיד, אף שזה נחשב פסולת מתוך אוכל ועל ידי מסננת, כיון שהם נכנסו למסננת כשהם נקיים וראויים לשתיה ויוצאים ממנה מיד אין בכך חשש של בורר. כך מוכח לכאורה מדברי המשנה ברורה בסי' שיט ס"ק לג לגבי נתינת מים על שמרים שבמשמרת, וכך כתב החזון איש לגבי מים העוברים דרך מסננת שעל הברז, כאשר כבר הצטבר בה חול, ובשעה שהם עוברים שם יש רגע אחד שהם אינם ראויים לשתייה. וראה עוד כאן.
לא יתכן שלא נשאר מים במסנן, גם שלא משתמשים במיניבר, דאחרי הכל נכנסו אליו מים והוא לא כל פעם מתרוקן לגמרי ומתמלא, ואכ המים שנשארו בו בשימוש הקודם ועכשיו יוצאים הוי בורר?
אם לא מתרוקן מיד נראה שיש לחשוש לאיסור בורר.
הרב מכיר מיניבר שהמסנן שלו מתרוקן לגמרי מיד? (בד"כ יש גם מסנן חיצוני שמחברים אליו שני צינורות), ולפ"ז נמצא שאין להשתמש בשום מיניבר וא"כ פלא שהספרים שהתירו לא הזכירו זאת
כבודו כתב בהווא אמינה שיש לחלק בין המסננת לנתינת מים בשמרים דהתם המים נכנסים ויוצאים בשפיכה אחת ואין לפנינו מים עכורים מה שאין כן במסננים שנכנס ויוצא בשני שלבים
ובמסקנתו כבודו נסמך על הלבוש ועל החזון איש שטעם ההיתר בשמרים משום שההיתעסקות של היא במים צלולים ואם כן אף שיש שני שלבים מותר .
והיתר זה צריך עיון גדול שהלבוש והחזון איש נסמכו על סברתם משום שבשעת השפיכה אין מים שצרכים סינון ומה שאחר כך נבללים בשמרים ומסתננים זה נחשב כגרמה . אבל אם בשעה שהוא פותח את הברז הוא מסנן ממש מים עכורים שכבר נמצאים בתוך המסננת הרי זה נחשב כוחו ממש והרי הוא כדוחף את המים העכורים שיסתננו ואם כן אף בתחילת מעשיו נחשב למסנן .
אשמח לקבל תשובה מהרב בתודה רבה מראש מאברכי הכולל דרכי דוד ברשות הרב הגאון רבי זמיר כהן יושב ראש ארגון הדברות.
הערה יפה מאוד. לפי הבנתי, הנושא כאן אינו האם זה גרמא או מעשה בידים, אלא האם הפעולה הזו נקראת תיקון בעל חשיבות, ובזה נטו לומר, שכיון שהמים לכתחילה היו נקיים אין חשש. אבל בהחלט זו הערה ראויה לציון.
הוספה מאת יצחק ברנד
את החילוק שרוצים האוסרים לעשות בגלל שיש כאן שני שלבים , ומקודם כבר מעורב המים בחול ואח"כ ע"י הוספת המים מסתנן המים הזה , יש להביא ראיה שגם זה מותר מאותו משנה ואותו שו"ע
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיט סעיף ט
* (לא) משמרת, * אפילו תלויה מע"ש, (לב) אסור * ליתן בה שמרים. אבל אם נתן בה שמרים מערב שבת, מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו (לג) צלולים לזוב.
וכאן הרי מה שנתחדש היתר הוא לא רק למה אין כאן בורר על המים ששופכים , אלא גם על היין שכבר נמצאים בתוך המשמרת והם מעורבים עם השמרים וע"י שפיכת המים הם נעשים יותר צלולים ונתבררים מן השמרים ויוצאים נקיים , ולמה כאן אין איסור בורר, אלא צ"ל, משום שמה שכבר נמצא בתוך המשמרת ואינו מחוסר רק שפיכת מים אין בזה משום בורר שרק לשים בתוך המשמרת הוא בכלל בורר, מכיון שלפני שנתנו בתוך המשמרת נקרא מחוסר ברירה וזה אסור לשים בתוך המשמרת אבל כשכבר נמצאים בתוך המשמרת ורק חסר עדיין שפיכת המים אין זה נקרא מצב של מחוסר בורר , שיסוד מלאכת בורר היא הדקדוק לקחת דבר מעורב ולברור אותו, וזה יכול להיות ע"י אדם שמדקדק לקחת זה ולא זה או ע"י כלי שהוא יש לו את הכח לברר ולהבדיל בין אוכל לפסולת אבל כשכבר נמצא בתוך הכלי, וחסר רק שפיכת מים וזה אין צורך בדקדוק, אין בו משום בורר
וממילא כל היתר זה שייך גם במסננת דידן שהרי המים שנמצאים כבר בתוך הכלי ומעורבים בתוך החול , אינו מחוסר נתינה לתוך מסננת שהרי הם כבר נמצאים בתוך המסננת רק חסר שפיכת מים וזה למדנו מן המשנה שזה מותר
ומה שהפוסקים הוצרכו להסביר למה אין בורר על המים משום שמעיקרי הם צלולים , זה משום שהמים האלו הרי עדיין לא נמצאים בתוך המסננת ורק ע"י השפיכה נכנסים לשם ואז מסתננים , ואז היה מקום לומר שיש כאן בורר ועל זה תירצו שמכיון שהם מעיקרי צלולים , אין בו משום בורר, אבל על היין שנמצאים בתוך המסננת ומעורבים עם השמרים, לא מהני תירוץ זה ושם ההסבר מה שכתבנו משום שכבר נמצא בתוך המשמרת אין בו משום בורר
נכתב בעה"י ח' שבט תשע"ו
מש"כ הרב יצחק ברנד להוכיח ממה שמותר לברור היין עצמו מתוך השמרים אם מונחים מערב שבת, לענ"ד שם יש טעם אחר להיתר, שכיון שאין שם יין בעין שכבר נגמר לזוב, אלא נשאר רק יין הבלוע בתוך השמרים וע"י שנותן מים על השמרים מוציא היין הבלוע, אינו נדון כלל כבורר כיון שהיין לא נדון כדבר נפרד מן השמרים אלא כגוף אחד חשיב ולא נעשה כאן פעולת ברירה בין שני דברים המעורבים. וסברא זו מצינו ברמב"ם שבת פ"ח הי"ד לעניין היתר ליתן יין מגיתו במשמרת מפני שעדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד עכ"ל יעוי"ש. והביאו הב"י ובשו"ע סימן שי"ט עיי"ש.
היה נראה לי טעם אחר להתיר בדרך שכתבתי לעיל שכל היכא שהעכירות במים איננה כלכלוך בעין המעורב במים אלא חלקיקי פחם וכדומה שאין הלכלוך נראה בפני עצמו (רק צבע המים משתנה) אין העכירות נדונית כדבר נפרד בפ"ע אלא כגוף אחד עם המים והדר דינא כיין מגיתו שמותר לסננו כיון שאין השמרים נדונים כדבר נפרד. אלא שלא מצאתי מי שיאמר כן.
אכן סברא קשה. ונראה לי שגם לא נכונה מבחינה פיזיקאית.
השאר תגובה