שלום רב,
זוג המנהל הליכים בבית הדין בתביעה גירושין של הבעל, ומנגד תביעת שלום בית של האישה , מגעים לדיון , ובעזרתו של בית הדין הרבני מגעים בסופו של דבר להסכם גירושין הכולל את כל המחלוקות ביניהם לרבות רכוש, מזונות ילדים , גירושים – חותמים על ההסכם בפני בית הדין , עושים קניין , ובית הדין מאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של פסק דין , לצדדים נקבע מועד לסידור גט לעוד 10 ימים.
למועד סידור הגט מגיע הבעל והאישה, אולם האישה חוזרת בה מההסכם – טוענת כי לא הבינה משמעותו של ההסכם, ודורשת תנאים טובים יותר .
השאלה : האם ניתן לאכוף ולחייב אותה לפסק הדין/ההסכם שאושר לפי 10 ימים לפיו היא אמורה להתגרש ??? האם אין תוקף להסכם הגירושין אם בסופו של דבר אחד הצדדים חוזר בו לפי מעמד הגט ??
לתשובתכם העניינית ובהקדם אודה
בברכה
ניר
תשובה:
שלום רב,
באופן עקרוני הסכם גירושין, נכנס לתוקפו ומחייב את שני הצדדים רק במועד הגירושין, כלומר הוא מותנה בגירושין עצמן. אם האישה חוזרת בה מההסכם, וטוענת כי היא חשבה שנית על הנושא, והחליטה שאינה רוצה להתגרש, יש לה זכות לטעון כך, ולא ניתן לכוף אותה לגירושין בעקבות ההסכם שהיא חתמה עליו. במקרה כזה, הבעל יעשה חושבים עם עצמו, האם כדאי לו לשכנע אותה להתגרש בכל זאת, עם שיפור ההסכם לטובתה או לא.
במדה שהבעל מחליט שלא לשנות את ההסכם מצידו, פתוחה בפניו הדרך לפתוח תיק לתביעת גירושין (שלא בהסכמה), ובית הדין ידון בתביעות ההדדיות, וברור כי אם בית הדין יתרשם שאין לאישה כל כוונה רצינית לשלום בית, אלא רק לשיפור תנאי ההסכם, הוא לא יתן יד לכך.
גם טענתה שהיא לא הבינה את משמעות ההסכם, זו טענה חלשה ביותר, אדם לא נאמן לומר שלא הבין את משמעות ההסכם עליו הוא חתם. יתרה מזו, כתב הרשב"א בתשובה והובא בשו"ע חו"מ סי' מה, כי אדם שחתם על הסכם בלא לדעת לקרוא, ואח"כ טען שלא ידע מה מכיל ההסכם עליו הוא חתם, חייב לקיים את ההסכם במלואו, וטענתו אינה מתקבלת הן מחמת חוסר נאמנות, שאינו נאמן לומר שלא ידע או הבין את תוכנו. והן מחמת זה שחתימתו מחייבת גם אם באמת הוא לא הבין, משום שיש אומדנא שאחרת הוא לא היה חותם אם לא היה מתכוון להתחייב בכל מצב.
לסיכום: על אף שהאישה יכולה לטעון שהיא חוזרת בה מההסכם, והיא רוצה שלום בית, זה רק אם אכן היא תשכנע את בית הדין, כי בתנאים הקיימים, היא באמת רוצה שלום בית. במצב שיש הסכם, והיא רק רוצה לשפר אותו, היא ודאי בעמדה נחותה יותר.
מקורות:
ראה בשו"ת קול אריה (אבה"ע סי' פה) שדן בהחרבה באישה שקיבלה על עצמה התחייבות לקבל גט אם כעבור שנה וחצי לא תפקד בזרע של קיימא (הזוג היו נשואים למעלה מעשרים שנה). כעובר שנה וחצי, היא לא עמדה בהתחייבות, וסרבה לקבל גט. בתשובתו שם הרחיב להוכיח שההתחייבות עומדת בתוקפה, והאישה מחוייבת לקבל גט, אלא שאם היא לא רוצה, מצד חדר"ג לא ניתן להכריח אותה. אולם את כל חיובי האישות כולל שאר כסות ועונה, הבעל אינו מחוייב למלא (ראה שם בד"ה ומעתה נבוא). אולם דבריו אינם מקובלים, והדעה הרווחת היא שהתחייבות להתגרש אינה התחייבות שניתן לאכוף אותה, ראה קובץ תשובות (הגרי"ש אלישיב, ח"ב סי' סו).
