שלום רב!
אשה שמונעת מבעלה מצוות עונה כמה חודשים בטענה שאין לה כח והיא עייפה, האם הבעל מחוייב עדיין לכל מה שכתוב בכתובה? האם מותר לגרום לה חוסר בדברים מסויימים לדוג' בביגוד או בקניות? מדובר בזוג יחסית מבוגר הוא בן 65 והיא בת 58. היא עושה הכל בבית מבשלת, מגהצת, מכבסת וכו' רק מצוות עונה תמיד טוענת שהיא עייפה ואין לה כח… הם היו בטיפולים וזה לא עזר.
כאשר יש צורך לעלות לתורה מחלל שבת בפהרסיא וכו' שדינם לרוה"פ תינוקות שנשבו האם חייב לעלות מוסיף כנגדו או לא? אני חושב שלא.והטעם נ"ל כיוון שקריאת התורה היא חובת ציבור ומימלא מי שעולה הוא רק מברך ומי שקורא הוא החזן והוא מוציא את הציבור יד"ח. האם נכונים הדברים?
תשובה:
שלום רב,
א. אישה שמונעת מבעלה תשמיש נחשבת למורדת, מורדת משתמיש. עפ"י הדין שואלים אותה מודע היא מורדת (עייפה זו אינה סיבה..), ומזהירים אותה לתפסיק למרוד. וכל עוד היא מונעת ממנו תשמיש, בעלה לא חייב לה מזונות. ובכלל זה כמובן ביגוד וכד'. אבל אני מקווה מאד שהם לא יגיעו לזה….
ב. לכתחילה אין להעלותו לתורה, בטח לא משבעה הקרואים, עדיף להוסיף עלייה אחרי שביעי ולהעלותו שם, אולם בשעת הדחק ניתן להעלות ואין חשש, ולא צריך להעלות אחר במקומו [אגב כאשר הוא מהשבעה הראשונים אין כל משמעות לכך שאתה מעלה עוד אנשים אחריו, כל הנידון הוא רק אם להעלותו לאחר שבעה קרואים].