בס׳׳ד
שלום לרבנים האתר דין שליט׳׳א,
רציתי לדעת על ענין של פסק דין בבית דין,
שכשדנים אדם בבית, האם הנוסח שלו נחשב רליונטי כשדנים אותו או לא? כלומר, אחד שהוא ספרדי הולך לבית דין של עירו, והוא גר במדינות אשכנזיות, היכא דרובא מן הדינים אשכנזים, ובבית דין שהוא נמצא כולם אשכנזים. אז נתעורר שאלות על זה:
1. האם הם צריכים לדעת זה כדי לדונו?
2. אם דנים אותו והוא יטעון שהוא ספרדי ומה שדנו אותו לא שייך לו מאז שבני ספרד סוברים כהמחבר, האם זה משנה משהו לגבי דינו?
3. או הכל לפי מנהג המקום ולפי מה שראו הדיינים שנכון לעשות?
4. ומה יעשה כששני בעלי דין מן נוסחות משונות ויש בניהם דין שיש מחלוקת בן המחבר לרמ׳׳א?
5. ומה עושים במקומות כמו בארץ איפה הכל מעורב ויש כל מיני קהילות שגרים זו אצל זו? האם צריך ללכת אצל בית דין של קהילתו או רוב הדיינים יכולים לדון לכל קהילות?
אשמל מאוד לדעת את זה.
תשובה:
נתבע ספרדי יכול לטעון שהוא רוצה לדון בבית דין ספרדי. אבל אינו חייב בכך.
הדעה המקובלת היא שבית דין צריך לפסוק כפי השיטה המקובלת בעדה של הנתבע. אבל, הגר"נ קרליץ שליט"א סובר שכל דיין צריך לפסוק כפי השיטה הנהוגה בעדה שלו ואין להתייחס לנתבע.
מקורות:
לעניין כיצד על הדיין לפסוק, עיין בספר חוט שני נדה עמוד קא.
לעניין שהולכין אחר קהילתו של הנתבע עיין בספר כנסת הגדולה חו"מ סי' יד הגה"ט סו"ס כא ובשו"ת מהרשד"ם חו"מ סי' ז.
כיום לא ניתן לומר שאדם חייב לדון בבית דין של קהילתו, משום שהדיינים אינם נבחרים על ידי הציבור וכפי שכתב בשו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' ג. בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' שב נראה שסובר שאם אדם מסתמך על רב מסוים בכל העניינים ואף על פי כן הוא מסרב לדון בפניו יש לראות בכך כהשתמטות.
