שתה מים ואכל פרי ורוצה שהברכה האחרונה תחול רק על הפרי ולא על המים

יש ב' שאלות
א' אם שתה פחות מכשיעור לברכה אחרונה ואכל כזית פירות וכדומה וברך בורא נפשות מי אמרינן הברכה מפסיק השתיתו והוא חייב בברכה ראשונה על עוד שתייה או כיון שלא שתה השיעור אי אפשר להברכה לחול על שתיתו

ב' אם אכל כזית פירות וכדומה וגם שתה שיעור רביעית ורצה להמשיך לשתות עוד מיאמרינן אם ברך בורא נפשות הברכה ע"כ חל על השתיה ג"כ וצריך ברכה ראשונה מחדש או אמרינן כיון שאין דעתו לברך אלא על האכילה ולא על השתיה הבורה נפשות אינו חל על מה שברך ע"כ

תשובה:

1. שאלה זו עסקנו בה בעבר, נראה לי שלהלכה אין צורך לחזור ולברך כיון שהיה בדעתו להמשיך ולשתות, וראה עוד במקורות.

2. כאן אם הפירות חשובים יותר נראה שצריך לחזור ולברך כפי שיבואר במקורות, ולכן לחומרא כדאי לעשות שינוי מקום – לצאת מחוץ לבית ובכך להתחייב בודאי.

מקורות:

1. מקור הדין שכאשר אוכלים שני מיני פירות שברכתן שווה ומברכים ברכה אחרונה על אחד גם השני נפטר בהכרח על ידי ברכה זו, הוא בפרי מגדים בסי' רז א"א ס"ק א. אולם בשו"ת הר צבי ח"א השיג על דבריו וכתב לחלק בין שני מינים השוים בחשיבותם לבין אם אחד המינים חשוב יותר שאז תקף הכלל הידוע שהחשוב אינו נפטר בברכתו של הפחות הימנו אלא אם כן היתה לכך כוונה מפורשת. ומוכח מדבריו, שהסיבה לכך שצריך לשוב ולברך היא מפני שהברכה בהכרח חלה על המאכלים כולם וממילא יש כאן הפסק, מה שאין כן כאן שהברכה אינה חלה על המים כיון שהם אינם מחוייבים בברכה אחרונה. על עצם הנידון בדברי הפרי מגדים ניתן לעיין במה שכתבנו כאן.