לתרומות לחץ כאן

אמצעי תשלום לד' מינים

אולם, בהינתן אפשרות כזאת, נראה שיכול אדם להשתמש בצ'ק של עצמו בתנאי שהמוכר יפקיד את הצ'ק לחשבונו בבנק לפני סוכות. הפקדת הצ'ק בבנק נחשבת כתשלום הכסף מהקונה למוכר, ובזה ייגמר קניין כסף להקנות לקונה את ארבעת המינים בקניין דאורייתא.

כרטיסי אשראי

כרטיסי אשראי מביאים אותנו לתחום חדש. כאן אין שום מסירת ממון מהקונה למוכר, אלא שעל-ידי העברת הכרטיס, מתחייבת חברת האשראי לשלם את התשלום למוכר, כשהחברה גובה את התשלום מחשבונו של הקונה. האם יש בזה משום קניין כסף הלכתי?

הגדרה של כרטיס אשראי, מצינו לגבי ערבות הנקראת "שלוף דוץ", ישנם שלשה סוגי ערבים: א. ערב רגיל, אשר בו רק לאחר מיצוי כל האפשרויות של גביה מהלוה, ולא שילם את חובו הרי הערב חייב. ב. "ערב קבלן", שנחשב כביכול שגם הוא קיבל את הכסף, ואשר על כן רשאי המלוה לגבות מן הערב אף אם לא מיצה את כל אפשרויות קבלת החוב מהלוה. ג. ערב "שלוף דוץ", אשר בו פוטר הערב את הלוה מתשלום למלוה ונכנס כביכול במקומו כלפי המלוה, נמצא, שאף בכרטיס אשראי גדרו כערב שלוף דוץ, שהרי חברת האשראי נכנסת במקום הקונה כלפי בעל החנות, ובעל החנות אינו יכול לתבוע את הקונה אלא את החברה בלבד.

לפי זה לכאורה אין כאן "קנין" על החפץ, אלא "התחייבות תשלום" של החברה כלפי החנות, ואם כן היאך יתקיים בקניה בכרטיס האשראי קנין כסף שהרי לא הגיע כלל כסף מהקונה למוכר.

ישנם שתי אפשרויות בהן ניתן לדון העברת כרטיס אשראי כקניין על הממכר המדובר. אפשרות אחת היא מדין "סיטומתא" – דהיינו, מדין "מנהג הסוחרים" (ראה בשו"ע, חו"מ סימן רא). משמעות הדבר היא שאקט מסוים שנעשה כסימן לקנין מהווה אף הוא קנין כל עוד הדבר הוא נוהג מקובל ושמיש.

אלא שעדיין יש לדון אם שייך קניין סיטומתא בנוגע לקביעת אמצעי תשלום כדין כסף. הדין המקורי של קנין סיטומתא, מדובר על כמין חותמת שעשו על החביות, נמצא איפוא שה'סיטומתא' הינה ביטוי לעשיית קניין, ולא על אמצעי תשלום, ואם כך לא ברור אם שייך לבסס "תורת כסף" על היסוד של מנהג הסוחרים.

אך, אף אם נדון את הקניה בכרטיס האשראי כקניין סיטומתא, וכפי שנראה שהמנהג הנפוץ הוא לשלם תשלומים על-ידי העברת כרטיס, עדיין לא יקבל העברת כרטיס כח של קניין דאורייתא, ולא יהיה אלא קניין דרבנן. כפי שהקדמנו, לצורך קניין ד' מינים ושאר מצוות הדורשות בעלות גמורה, יש להשתדל לקנות את החפץ של מצווה בקניין של תורה, כך שקניין מדין סיטומתא אינו מספיק ((ראה בארוכה בנדון זה בשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' א).)).

אפשרות אחרת היא לדון משום "דין עבד כנעני" (ראה שו"ע, חו"מ סימן קצ, ס"ד), לפיו יכול אדם אחד לשלם תשלום למוכר, בכדי לקנות את הממכר לקונה אחר. בספר משפטיך ליעקב הציע לבסס את הקניין של כרטיס אשראי על דין זה: חברת האשראי משלמת את התשלום למוכר, והמוכר מוכר את הממכר לקונה, באופן שחל קניין דאורייתא עבור הקונה מדין "עבד כנעני".

אולם, גם בזה לא יצאנו מכלל הספק. עצם ההתחייבות של חברת האשראי לשלם למוכר אינה מספיקה בשביל להחיל את הקניין, ורק העברת הכסף בפועל למוכר עשויה לשמש כתשלום לצורך קניין מדין עבד כנעני. כיון שהעברת התשלום מהחברה למוכר אינה מיידית, וזמנה תלוי בהסכם שבין החברה לבין המוכר, הרי שבמקרים רבים לא ברור אם אכן יחול קניין עבור הקונה בזמן הרצוי.

עקב כך, ועקב ספקות אחרות הנוגעות להעברת הכספים בין החברה לבין המוכר, מי שרוצה לקנות ד' מינים ולשלם בצ'ק או בכרטיס אשראי, יש לו לשלם חלק מהתשלום במזומן, ובזה לקנות את המינים בקניין דאורייתא. כיון שקנה את המינים על-ידי התשלום החלקי, שוב יכול לשלם את יתרת התשלום בצ'ק או כרטיס אשראי, ואין זה מעלה ומוריד לחלות הקניין.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. הבעיה שבד"כ מוכר האתרוגים בעצמו קנה את כל הסחורה בהקפה מהסוכן / בעל השדה וא"כ לא יועיל קנין כסף מהמוכר, אכן קנין חצר יועיל לקנות מדאוריתא מהסוכן כיון שהוא סומך על הצ'ק הדחוי שקיבל מהמוכר ולא אכפת לו להקנות ישירות לקונה.

  2. לא ברור שם שסוברים שחצר לא קונה לריו"ח. ודברינם רק להפקיע קניין משיכה והגבהה, ולא דיברו בקניין חצר. והקצות סימן קצח מקשה על הרמב"ן, אבל לא מבואר להדיא שסובר שחצר אינה קונה. ובמשנה ברורה שהוזכר התשובה מבואר להדיא שחצר קונה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל