לתרומות לחץ כאן

אמצעי תשלום לד' מינים

שטרות כסף

תחילת כל, יש לדון בסטאטוס ההלכתי של שטרות כסף: האם לשטרות הנהוגות כיום יש דין "כסף" לצורך קניין כסף של תורה, או שמא אין להם דין כסף של תורה?

שאלה זו אינה חדשה. כבר לפני שלש מאות שנה, הונהגו "שטרות כסף" ראשוניים על-ידי הבנק הממלכתי של אנגליה, כשהבנק מפיק שטר המבטיח לנושא השטר תמורה מלאה בזהב טהור. לשטרות הראשונים לא הייתה תפוצה גדולה – הסכום המינימאלי היה חמישים פאונד, עשרים פאונד יותר מהמשכורת השנתית הממוצעת דאז – אבל בעיקרון, הם עדיין ניתנים להשוואה לשטרות ממון של היום, ומאז ועד היום יש דיון ער בין גדולי הפוסקים במעמד ההלכתי של שטרות ממון.

הפוסק הראשון שדן בנושא הוא רבי משולם איגרא (חו"מ סימן טז), שדן בעיקר אם לשטרות יש דין של "גופו ממון" או לא. מהות השאלה היא אם בעל השטר נקרא כמי שמחזיק דבר שיש לו שווי עצמי, או שמא השטר אינו אלא כשטר חוב רגיל, המצביע על חוב של הבנק נושא השטר, באופן שאין לשטר שווי עצמי. מסקנת רבי משולם איגרא, כפי שהיא כתובה בספרו ((מעניין הדבר ששמועות הפוכות נפוצו בשמו של ר"מ איגרא, ראה  שו"ת בית שלמה חו"מ סימן עא, ובחכמת שלמה על השו"ע חו"מ סימן עד, וכפי שציין כבר בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ק.)), שמאחר ואם השטר היה נשרף, גם במקרה שיש עדים על השריפה, הבנק לא ישלם את תמורתו לנושא, הרי שמוכח שיש לשטר דין "גופו ממון".

לא כל הפוסקים הסכימו לפסיקה זו, ומצאנו בדברי הנודע ביהודא (קמא, חו"מ סימן לז) ששטרות כסף – גם שטרות הניתנים להעברה מאדם לחברו – אינם גופו ממון. אולם, כבר כתב בעל הייטב לב (אבני צדק, יו"ד סימן קכה) שייתכן ויודה הנודע ביהודא שלשטרות כסף המודרניים יש דין גופו ממון, וזאת בשל כוח הקנייה שיש לשטרות ממון. סברתו, הלקוחה מסבו, בעל הישמח משה (שו"ת והשיב משה, סימן נה) היא שכיון ששטרות כסף משמשים ככוח קנייה בלתי-מעורער, מסתבר שיש להם תורת ממון גמור.

למרות הדיון בדעת החתם סופר, שכתב תשובות רבות בנושא (ראה יו"ד סימן קלד, וחו"מ סימן קפז), ובעיקר הציע לאשש את המעמד של שטרות כסף מטעם דינא דמלכותא, הקונסנזוס ההלכתי כיום הוא בודאי שלשטרות כסף יש דין "גופו ממון", והם נחשבים ככסף לכל דבר ועניין. הכרעה זו מקבלת אישור בדברים חד-משמעיים שכתב החזון איש (חו"מ, סימן טז, אות ב): "וענין מטבע כל שהסכימו עליו בני המדינה למכור ולקנות בו ולהעריך בו את כל השוק, כמו שנוהגין המדינות".

מעניין לציין שבסידור דרך חיים כותב בעל הנתיבות המשפט שאין להשתמש בשטרות כסף לצורך פדיון הבן, וזאת מחשש שאין גופם ממון. אולם, להלכה בודאי נוקטים שתשלום למוכר בכסף מזומן, דהיינו במטבעות או בשטרות כסף, קונה מן התורה את הממכר – ארבעת המינים, ציצית, טבעת קידושין, וכדו' – בקניין כסף.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. הבעיה שבד"כ מוכר האתרוגים בעצמו קנה את כל הסחורה בהקפה מהסוכן / בעל השדה וא"כ לא יועיל קנין כסף מהמוכר, אכן קנין חצר יועיל לקנות מדאוריתא מהסוכן כיון שהוא סומך על הצ'ק הדחוי שקיבל מהמוכר ולא אכפת לו להקנות ישירות לקונה.

  2. לא ברור שם שסוברים שחצר לא קונה לריו"ח. ודברינם רק להפקיע קניין משיכה והגבהה, ולא דיברו בקניין חצר. והקצות סימן קצח מקשה על הרמב"ן, אבל לא מבואר להדיא שסובר שחצר אינה קונה. ובמשנה ברורה שהוזכר התשובה מבואר להדיא שחצר קונה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל