שלום וברכה.
מה דינו של כסף קטן, היינו כמה פרוטות או שקלים בודדים הנמצא בבית כנסת שלא בדרך הנחה, כלמור על הרצפה. ברי לכל שאין כאן בעיה של חצר המשתמרת שכן בית הכנסת הינו מקום בו עוברים רבים ההולכים ושבים. ואולם, לכאורה, מדובר כאן על מקרה קלאסי של יאוש שלא מדעת ונפסק להלכה כדעת אביי שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. והשו"ע בחו"מ סי' רסב פסק כדעת אביי בתנאי שהמציאה היא לא חשובה או לא כבדה. וכאן, בסיטוציה שנקרתה לפנינו מדובר בסכום פעוט (שקל או שתיים), שנחשבים לכאורה כלא חשובים ומשכך אין הבעלים מרגיש בהם. לפי זה לכאורה יהיה אסור לזכות במעות. גילוי נאות: אני כן לקחתי את הכסף ושמתי בקופת הצדקה של בית הכנסת האם נהגתי כראוי?
תשובה:
שלום רב,
לעניין אם בית הכנסת זוכה בכסף, עיין שו"ע חו"מ סי' רס סעיף ה לעניין המוצא בחנות ועיין בקצות סי' ר סק"א ובפתיחה לנתיבות שם לעניין אם יש יד להקדש.
מסתבר שהכלל שחז"ל אמרו שאדם ממשמש בכיסו נאמר אף בכסף קטן, משום שלא ניתנו דבריהם לשיעורין. עיין כאן.
