נישואי קטנות ונישואי בוסר

שלום רב!
אני עושה עבודה על נישואי קטנות ונישואי בוסר באשכנז, ספרד ותימן בתקופות 10 ועד המאה ה-18. תחילה רציתי לדעת מה ההגדרה של נישואי בוסר? ובמה היא שונה ממהגדרה של נישואי קטנה? שכן באחד המקומות ראיתי שנישואי בוסר הם נישואין בגיל הילדות ממש, במקום אחר נאמר שאלו הם נישואין בגיל 13-14, ובמקום נוסף נאמר שבתרבות התימנית נישואין אלו הם נחשבים כאשר קטנה מתחתנת עם מי שמבוגר ממנה…. מה התשובה? ומה המקורות לכך? בנוסף, אם אפשר, איפה אני יכולה למצוא את דעות חכמי ישראל מהמאה ה-14 בעניין נישואי קטנות באשכנז, ספרד ותימן. כמו כן מה דעתו של השולחן ערוך בעניין והאם היא כדעת הרמב"ם?

תודה רבה!!!
נ.ב- לגבי תקנת הרבנות הראשית היא אוסרת נישואין לבת עד גיל 16 ויום אחד נכון?

תשובה:

שלום רב,

אנסה לעזור לך מעט, אבל עיקר העבודה ישאר שלך…

אני לא מבין את ההגדרה שאני שומע עתה לראשונה נישואי בוסר, זו לא הגדרה הלכתית, אולי זו הגדרה שהמציאו באקדמיה. אבל בכל זאת אנסה לסייע.

ראשית להלכה הפסוקה.

א. קטן, עד גיל 13 אינו יכול לקדש אישה שהרי הוא בהגדרה של חסר דעת מספיק שיש לו היכולת לקבל החלטות מסוג אלו.

ב. קטנה עד גיל 12.5 מצד עצמה היא כנ"ל.

ג. קטנה החל מיום הולדתה עד גיל 12.5 היא ברשות אביה. [ולמעשה אפילו לפני שנולדה – מאז שאמה בהיריון באופן שאפשר לראות את ההיריון]. אביה יכול לקדש אותה למי שהוא רוצה, והיא נחשבת לאשת איש לכל דבר, אולם למעשה כמובן שלא התנהגו איתה בגיל צעיר כל כך שאישה לכל דבר. וכל זה מדאורייתא כמובן.

ד. קטנה כנ"ל, שאין לה אב. תיקנו חז"ל שאחיה ואמה יכולים לקדש אותה, אולם קידושין אלו הם מדרבנן, ובהגיעה לגיל 12 היא יכולה לסרב להם ואינה צריכה גט. (פרטי הלכות אלו הובאו בשולחן ערוך אבן העזר סימן קנה).

עד כאן הם ההלכות שמקורם כמובן מהמשנה והגמרא ואין חולק עליהם.

בפועל, בעבר הרחוק ודאי שהשתמשו בהלכות אלו וקידשו קטנות וכו'. לכן גם מובן מדוע חז"ל תיקנו קידושי קטנה שאין לה אב, שהמטרה היא שהיא לא תשאר רווקה… כלומר, בנות גילה בהחלט כבר הרבה מהם יכלו להיות מקודשות. נדגיש כי כבר בגמרא, מוזכר כי מאד לא מומלץ לאב לקדש את בתו למי שאינה רוצה.

בארצות המזרח ממרוקו ועד איראן נהגו להתחתן בגיל צעיר מאד. הכוונה היא כולל קידושי קטנה, לא ברור לי בדיוק עד מתי, אבל מלבד תימן אני חושב שנוהג זה היה משהו כמו עד לפני מאה שנה או מעט יותר. אם אחד הקוראים רוצה לתקן אותי הוא מוזמן בשמחה. אח"כ הגיל עלה בהדרגה, כולל זקנות שעדיין מסתובבות סביבנו שהתחתנו בגיל 15-17.

בתימן למעשה עד עצם היום הזה אפשר למצוא קידושי קטנה. אני מכיר סיפור שהגיע לבית הדין הרבני בת"א לפני כשנה, אשה שעלתה מתימן לפני כמה שנים. היום היא בס"ה בת 28-9, בעלה נשאר בתימן ולא מוכן לגרשה. היא התחתנה בגיל 12-13!! לאחר בירור מתאים ומקיף נמצא שהקידושין לא היו תקפים הלכתית.

בארצות אירופה מקובל לחשוב שבמאות שנים האחרונות לא נהוג להתחתן בגיל צעיר כל כך. אבל זה ממש לא נכון. בשו"ת נודע ביהודה (רבי יהודה לנדא, מגדולי הפוסקים שעד היום משפיעים מאד על ההלכה, היה רבה של פראג במאה ה18) חלק ב' אבן העזר סימן נב הוא נשאל בילדה קטנה נדמה לי כבת 12 התחתנה עם ילד בן 12.5 וגרו אצל הוריה. מעט זמן לאחר הגיעו לגיל 13 נעלם, ולא יודעים היכן הוא. והשאלה היא האם קידושיה תקפים וממילא היא עגונה עד שימצאו אותו או שקידושיה אינם תקפים. ולכאורה עפ"י הכללים שכתבתי לך בתחילה, הקידושין אינם תקפים שהרי הם נעשו בעודו קטן – לפני הגיעו לגיל 13, וכך סברו כמה רבנים שאליהם הגיע הסיפור, והם שלחו את השאלה כמקובל לגדולי הדור, במקרה זה אל הרב יהודה לנדא.

הנ"ל האריך מאד בסוגיא, והרבה להוכיח שבמקרה זה הקידושין תקפים. תוך כדי שהוא מסביר את הרעיון שקידושין אלו בעצם הם נעשים אכן בעודו בן 12.5, אבל מטרתם היא שהם יחולו רק החל מגיל 13, ולכן החל מגיל 13 הקידושין תקפים אם הוא נשאר איתה לאחר גיל זה. ממש לא כאן המקום להאריך בסוגיא מרתקת זו, אבל את מחפשת היסטוריה, אז בסוף התשובה הוא כותב כך:

"ואם אין אתה אומר כן אתה עושה הרבה נשים תחת בעליהן במדינת פולין שדרים כל ימיהם בלי קידושין כי במדינת פולין שכיחי [=מצוי] מאד קידושי קטן ומעולם לא שמענו ששום אחד אחר שהגדיל קידש מחדש או שהיה מיחד עדי יחוד לזה אחר שהגדיל וא"כ המה כל ימיהם בלי קידושין כפנוי וכפנויה יחדיו. והרי ודאי כל זמן שהוא קטן אינו עובר בעשה לא הוא ולא היא שהתורה אמרה עשה זה כשאפשר לקדש אבל כשלא אפשר ליכא עשה אבל תיכף משהגדיל חל עשה זו ואיך שתקו כל חכמי הדורות במדינה ההיא אשר מעולם אנשי שם גדולי הדור, ואנו רואים שגם הגדולים שם עצמם משיאים בניהם קודם לפרקן ונשארים כך כל ימיהם. אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי כיון שמתחלה הוא נושא אותה להשאר עמה כל ימיהם הרי הוא עצמו התנאי שיחולו לאחר שיגדיל".

בסימן נג הובא השגות גדולי הרבנים ובראשם בנו נגד דבריו. ולכן כתב תשובה מקיפה נוספת על הסוגיא, לדחות את כל השגותיהם שם בסימן נד. ושוב שם הוא מסיים בדברים שיעניינו אותך:

"ועל דבר מנהגי מדינת פולין בנישואי הבנים קודם שנעשו בר מצוה. בימי נעוריי היה זה מנהג פשוט שבשנת י"ג עשו נישואים ומעולם לא שמענו שלאחר החתונה יקדש שנית או יעשו שום רושם לקידושין חדשים ואחי הגדול הרב הגדול מוה' יוסף ז"ל היה חתונתו עם בת הגאון אבד"ק אוסטרהא בחודש שבט חצי חודש והוא נעשה בר מצוה אח"כ כ"ב אדר, והגאון מו"ה יוקל עשה חתונת בנו גיסי הגאון מוהר"ר מניס ז"ל ג"כ קודם הבר מצווה ומעולם לא עלה על לב לקדש שנית הכי חס ושלום כל אלה שגו והיו כל ימיהם עם נשותיהם בלי חופה וקידושין, אלא ודאי שכיון שעל מנת כן נשאום להשאר עמהם כל ימיהם הרי הוא כאילו פירשו שיחולו משיגדיל. ומה שנתחדש המנהג בימיכם לקדש שנית לפי אומדן דעתי לפי שזה איזה שנים שהיה שם רעש שלא יהיה חירות לעשות נישואין והכניסו לחופה קטנים ביותר ממש בני שש ובני שבע עבור זה נתחדש המנהג. ואמנם אני כבר עשרים ושש שנים שיצאתי משם [= מפולין] לכן לא אוכל לכוון בבירור על מה נתחדש המנהג אבל זה שהיה מופלא סמוך לאיש וכבר היה בן דעה אני מסופק אם גם בכיוצא בזה נתחדש המנהג. וה' יאיר עינינו בתורתו ויצילנו משגיאות. דברי הטרוד מאד"

אולי אסיים עם עוד ידיעה מעניינת שראיתי פעם. בשו"ת רדב"ז (רבי דוד בן זמרה, מצרים המאה ה16) נשאל בבני זוג אורחים שהתארחו אצל זוג אחר. ואשת המארח ניכר שהיתה בהיריון. בטוב ליבם ביין, לקח האורח כוס יין ונתן למאחר ואמר לו אם אשתך תלד נקבה הרי היא מקודשת לי. ואכן היא ילדה בת, והאורח סירב לוותר עליה… הרדב"ז דן אם כוונתו לקדש בכוס או ביין. אם כוונתו לכוס, הרי הוא לא של האורח וממילא הקידושין אינם תקפים. ואם כוונתו ליין זה כבר של האורח והקידושין תקפים. כלומר, הנושא הוא לא גיל התינוקת או יותר נכון – העובר. [שו"ת רדב"ז ח"א סימן תיד].

מקרה דומה היה גם בבגדד במאה ה19 ודן בשאלה זו הבן איש חי [שו"ת רב פעלים ח"א אבן העזר סימן יג].

היום למעשה, הדברים הללו אינם קיימים כלל. הנישואין המוקדמים ביותר הם בגיל 17 בחוגים מסויימים ביהדות החרדית. רוב הציבור החרדי גם אם הם מתחתנים מוקדם מהמקובל בציבור הרחב, אבל מכעט כולם לאחר גיל 20.

נדמה לי שעפ"י החוק מותר להתחתן רק מגיל 17.

היה עוד מקרה לפני כעשרים שנה בארה"ב במסגרת מריבה בין גרוש לגרושתו על עתיד הילדה המשותפת. קם האב והודיע שהוא קידש את בתו ולא גילה למי. כלומר, תקע אותה שהיא לא תוכל להתחתן עם אף אחד… בסופו של דבר היא התחתנה.

לסיום, סטודנטים יקרים, מטרת האתר בדרך כלל היא לענות על שאלות מעשיות בהלכה, מדי פעם אנו מסייעים לכם. אבל לא בכל פעם זו סוגיא מעניינת שתפסה אותי במצב רוח התנדבותי….

בהצלחה