שלום וברכה כבוד הרב, מה שיעור קביעות סעודה שמברכים על אכילת פיצה ברכת המוציא?
תשובה:
שלום רב
מקובל לומר ששיעור קביעת סעודה על פיצה הוא שני משולשים. אולם עצם הברכה על פיצה אינה דבר ברור, ראה במקורות.
מקורות:
בחנויות הפיצה שתחת השגחה מהודרת נהוג ללוש את הפיצה במי פירות, כמו חלב או מיץ תפוזים ולא במים, מתוך מחשבה שעל יד כך היא נחשבת פת הבאה בכיסנין שברכתה מזונות. היתר זה יש לפקפק בו, שכן לפי המבואר במשנה ברורה בסוף סימן קסח, הדבר הקובע את ברכתו של המאפה הוא יעודו, שאם הוא נעשה לשובע ברכתו המוציא ודינו כלחם לכל דבר ואם הוא מיועד לקינוח ולתענוג ברכתו מזונות. ועל פי זה כתב, שמאפה הממולא בגבינה או בבשר, אם יעודו לשובע ברכתו המוציא, אף שאחד מהאופנים בהם נחשב המאפה פת הבאה בכיסנין הוא כאשר הוא ממולא, כאן שאינו מלא במי מתיקה אלא תכליתו לשובע דינו כלחם. ועל פי זה כתב, שיתכן שאותו מאפה עצמו כאשר הוא גדול ומיועד לשובע ברכתו המוציא וכשהוא נאפה קטן ברכתו מזונות.
מעתה, גם לגבי פיצה שנילושה במי פירות, שומה עלינו להגדיר את מהותה, אם היא נחשבת כדבר הנאכל למטרת שובע, אם כן גם אם היא מתוקה ברכתה המוציא, ואם פיצה נחשבת דבר הנעשה לתענוג, אם כן מה צורך יש ללוש אותה במי פירות, הרי בכך שיש על גביה גבינה וקטשופ די כדי להחשיבה כפת הבאה בכיסנין? לכן, ראוי להחמיר לאכול פיצה רק בתוך סעודת פת, או כאמור לאכול שני משולשים ולברך המוציא וברכת המזון.
