מה היא ההפרש בין טומאת קרי לטומאת זב בפועל ממש?
ואם יכולים ללמוד, להתפלל, לעלות לתורה…. עכשיו בזמן הזה או הכל מתבטל?
תשובה:
שלום רב
אין לנו בקיאות היום להבחין בין זב לקרי, הגמרא מחלקת בין שני סוגי לובן, והדבר צריך בקיאות רבה שנעלמת מאיתנו. לעצם הענין, לגבי לימוד תורה מפורש בגמרא שתקנת עזרא שבעל קרי אסור בדברי תורה בטלה, ולפי שדברי תורה אינם מקבלים טומאה, לגבי תפילה נחלקו בכך ראשונים, והעיקר להלכה שאף בתפילה בעל קרי מותר בזמן הזה, אלא שראוי לחשוש לדעת המחמירים, וכמו כן כבר כתבו ראשונים שהתפילה בטהרה יותר מקובלת ומרוצה לפני הקב"ה. הכל כמובן בגבולות האפשר.
מקורות:
בטור סי' פח הביא בזה את שיטות הראשונים, וסיים שהכל תלוי במנהג ובזמנינו נהגו שבעל קרי אינו טובל לא לתפילה ולא לתלמוד תורה. בגינת ורדים כלל ו סי' יא הביא דבריו, וכתב, שמכל מקום המחמיר בזה תבוא עליו הברכה. על פי האר"י יש להחמיר בכך מאוד כמובא בשער המצוות פ' כי תצא שהאר"י היה מקפיד על טבילה זו בכל כוחו, וידוע שחכמי הספרדים קיבלו זאת עליהם כהנהגה קבועה. וכן היה מנהג חכמי ירושלים, כמבוא בס' ארץ חיים סי' שכו, שהיו טובלים גם בשבת בבוקר [שלא כהנהגת הגר"א שאם כי החמיר בזה ביותר בימי החול, אסר לטבול בשבת משום חשש סחיטה]. אמנם בשו"ת לב חיים סי' מז נראה שראה בזה חומרא בעלמא ולא הנהגה מחייבת, וכן נראה ברב פעלים ח"ב סי' סא. וראה כף החיים סי' נג אות קיג, שאם הציבור אינו מקפיד מותר גם לשמש כש"ץ בעודו בטומאתו.
