החזון איש אסר שימוש בפירות שביעית מהיתר מכירה כי הוא סבר שאין שליח לדבר עבירה ומאחר שהרבנות משמשת כשליח למכירת הקרקעות, המכירה בטילה ואין לה תוקף.
אולם, קראתי שבשמיטה האחרונה, שינו את החוזה בהיתר המכירה כך שהמכירה בוצעה ישירות ע"י בעלי הקרקע. במקרה כזה, האם אפשר לומר שלפי הח"א, למרות שהמכירה אסורה, בדיעבד יש לה תוקף, ולכן הפירות והירקות (ספיחין) מותרים ונחשבים כיבול נכרי לכל דבר?
תודה.
תשובה:
שלום רב
הבעיה בהיתר מכירה בשביעית אינה רק מחמת האיסור של לא תחנם [שמחמתו טען החזון איש שאין שליח לדבר עבירה וממילא המכירה אינה מתקיימת] אלא בעיקר מחמת שאף אחד לא מתכוין למכירה ברצינות… כך טען הגרי"ש אלישיב, שהרי אם יבוא הגוי וירצה לממש את המכירה עם כספים סעודיים וכו' וכו', אין ספק שהמדינה תמנע ממנו מלקחת את הקרקע ובטל בכך את כל הרעיון הציוני ותקומת ישראל בארץ הקודש, כך שלכתחילה המכירה היא פיקטיבית לגמרי. כך לדעת הגרי"ש אלישיב.
בקשר לעניין הכוונה למכירה ברצינות של הקרקעות. האם אין בעיה דומה במכירת חמץ, ובפרט של המפעלים הגדולים (אסם, שטראוס וכדומה)? האם באמת יש כוונה אמיתית למפעלים האלה למכור את החמץ שלהם, והם יתנו אותו בלי שום בעיה לגוי שיחליט לקחת אותו מהם?
אם לא, אז האם בדיעבד רוב המכירת חמץ שנעשית בארץ ע"י המפעלים הגדולים היא גם כן פיקטיבית לגמרי?
ראה כאן שעסקנו בענין בהרחבה
http://din.org.il/2014/09/03/%d7%91%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%aa%d7%a8-%d7%9e%d7%9b%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a7%d7%a8%d7%a7%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%9b/
השאר תגובה