שלום רב לכה"ר.
1) הייתי חייב לגמ"ח כלשהוא כסף, וכן למספר אנשים ושלחתי להם בדואר (במעטפה) את הסכום. האם הלכתית "יצאתי ידי חובה בזה" או שעלי להמשיך ולברר אם זה אכן הגיע אליו?
2) איני זוכר במדויק את הפרטים, אך הוצאתי מבית מדרש מסוים ספרים ויתכן שלא החזרתי את כולם, האם ניתן לפרוע זאת בכסף במקום בספרים עצמם?
3) האם הלוואות קטנות שנעשו לפני שנים חייבות בפרעון גם כיום? (למשל, אדם נתן לי סיגריות פעמים רבות, והבטחתי להחזיר לו) במידה וכן, האם בשל חוסר הנעימות ניתן לפרוע זאת אנונימית?
4) לקחתי ספר ולא החזרתי אותו (גם לפני שנים רבות מאד). מסיבות מסוימות איני יכול לדבר עם האדם ישירות ומעדיף גם ש/לא לשלם אנונימית, האם ניתן לתרום למוסדות ציבור במקרה זה?
5) כמו כן במקרה אחר, ניסיתי לשלוח לאנשים חפצים שלקחתי ולא החזרתי. הדברים חזרו בדואר כנראה בשל כתובת לא מדויקת. עד כמה מוטלת עלי טרחה לשוב ולשלוח?
תודה רבה מראש
וסליחה על ריבוי השאלות.
תשובה:
שלום רב,
1) לא נפטרת מהחוב כל עוד שהמעטפה לא הגיעה לידי המלווה (אלא אם כן המלווה ביקש ממך לשלוח בדואר). אינך חייב לברר והנך יכול להסתמך על כך שאם הכסף לא הגיע היית שומע מהם. אבל רצוי לברר.
2) אם יש לך את הספרים בעצמם, עליך להחזיר אותם. אם לא, אתה יכול לשלם את שווים.
3) יש חובה לשלם עד הפרוטה האחרונה שהנך זוכר שאתה חייב ולא משנה כמה זמן עבר. אפשר לשלם באופן אנונימי, אבל עדיף להתפשר שאם אתה חייב לו יותר הוא ימחל לך ומחילה זו קשה להשיג מבלי להזדהות.
4) תרומה למוסדות ציבור אינה פוטרת מחיוב השבה לבעלים ואסור לתרום ספר שאינו שלך.
5) תנסה לברר את כתובת מגוריהם ב-144. אם לא תצליח, תשמור את החפצים אצלך עד אשר תשיג אותם או עד שיבוא אליהו.
מקורות:
1) לעניין אם נפטרים במשלוח בדואר, עיין שו"ע חו"מ סי' קכה סעיף א. ככלל ייתכן שאם המלווה אינו תובע הלווה פטור מלחזר אחריו, עיין ש"ך חו"מ סי' רלב סק"ב, כל שכן במקרה זה שמסתמא הכסף הגיע ולכן המלווה אינו תובע.
2) גזלן, מזיק או שומר שהחפץ אינו קיים, חייב לשלם כסף בלבד. וככתוב (שמות כא לד) "כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו". למזיק או שומר יש אפשרות לשלם במיטלטלין שווה כסף במקום כסף.
3) תביעה זמן רב איננה מחילה רק בכתובה. כל שכן שלא בכסף קטן שהמלווה ודאי שכח. תשלום באופן אנונימי נחשב תשלום, עיין שו"ע חו"מ סי' שנה סעיף א. לעניין התפשרות אם לא זוכרים את הסכום המדויק עיין שו"ע חו"מ סי' עה סעיף יח וש"ך שם ס"ק סז שמשמע שיש חילוק בדין בין גנב ללווה.
5) נחלקו הקצות בסי' פו סק"ד והנתיבות שם סק"א אם יש חיוב השבה בשומרים. גם לדעת הנתיבות שיש חיוב השבה, תלוי לכאורה במחלוקת הפוסקים אם יש חיוב לטרוח הרבה כדי להשיב (כמו נסיעה לחו"ל). עיין עלון המשפט גליון 29 עמוד ה. לאור האמור, נראה שהשואל אינו חייב לטרוח יותר מהמקובל כדי להשיב.
