לתרומות לחץ כאן

קביעת יום היארצייט במי שמת ונקבר בהפרש של ימים מספר

שלום וברכה,
לאחר המקרה המזעזע של מציאת שלושת הגופות של החטופים הי"ד, התעוררתי לכמה שאלות הלכתיות שלא ידעתי עליהם תשובה,
א. באיזה יום נקבע היארצייט שלהם, האם יום חטיפתם (שכנראה הם גם נרצחו באותו יום), או יום מציאתם, ומה היה הדין אילו לא היינו יודעים בכלל מתי הם נרצחו?
ב. מה דין הקרובים באותם ימים שבין החטיפה למציאה, במיוחד במקרה דנן, שכנראה שהמשפחות ידעו כבר שהם לא בחיים, האם הם היו צריכים לנהוג דיני אבילות, אוננות, האם מותר להם למשל לקיים יחסים באותם ימים, או שעד שלא יודעים רשמית שהם לא בחיים ממשיכים הכל כרגיל?
תודה רבה ושנשמע בשורות טובות ישועות ונחמות ונזכה לראות בגאולה השלימה ובתחיית המתים בקרוב ממש

תשובה:

שלום רב

אכן הכאב והצער עמוקים מלהכיל, והעיסוק בדברי תורה הוא זה הנותן חוסן לעם ישראל ובזכותו נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו.

א. קביעת יום היארצייט תהיה מן הסתם ביום בו הם נהרגו לפי הערכת הגורמים הרשמיים, אולם, לענין סיומה של השנה הראשונה נחלקו בזה  הט"ז והש"ך בסי' תב אם הולכים לפי יום הקבורה או יום הפטירה, והש"ך כתב שם שאם יש הפסק של ג' ימים יעשו ביום הקבורה כדי שלא יהיו פחות ימי אבילות, והמשנה ברורה בביה"ל סי' קל"ב כתב בפשיטות שהולכים לפי יום המיתה בכל גווני, וכן בסי' תקס"ח ס"ק מ"ד. אמנם כתב שם שאם היה הפרש של כמה ימים בין הפטירה לקבורה יעשו יארצייט בשנה ראשונה גם ביום הקבורה, ובאגרות משה יו"ד ח"ג סי' ק"ס כתב שמנהג העולם כשהיה ביום השלישי לעשות ביום הקבורה. אך במט"א כתב בשם כנסת יחזקאל סוף סימן מ"ד שלעולם הולכים אחר יום המיתה, וכן פסק המהרש"ם ח"ג סי' ר"ב.

ב.בימים אלו בהם עם ישראל כולו הטלטל בין תקוה לחלילה להיפך לא היתה כל סיבה הלכתית להניח שהם נהרגו, וממילא לא היה כל חיוב על בני המשפחה לנהוג באבלות. במקרה שנודע שהם נהרגו בידיעה ברורה ורק הגופות לא נמצאו עדיין, ודאי יש לנהוג באבלות, אבל כאמור לא זו היתה המציאות, גם אם היו גורמים שיצאו מנקודת הנחה שכך אירע.

יהי רצון שיבולע המוות לנצח ולא נדע עוד צער!

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. המנהג הוא שנשים אינן אומרות קדיש. יש שכתבו שאדם שאין לו בן לא בנות ראוי שאחת מהן תאמר קדיש מעזרת נשים אולם דעתו לא הובאה להלכה. במקרה הנוכחי בודאי שאין לעשות כך.

  2. אשתו של הרב משה שניידר מייסד הישיבה בפרנקפורט לפני המלחמה ואח"כ בלונדון, גדלה כיתומה בראדין אצל החפץ חיים, ועפ"י הוראתו היא אמרה קדיש בעזרת הנשים. כך היה מקובל בליטא, גם האגרות משה הוא מציין שנהגו כך בליטא. אולם היום זה לא מקובל

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל