ברצוני לשאול שני שאלות.
השאלה הראשונה. הגמרא בסוף פסחים (קיט:) אומרת ששלשה מטמוניות הטמין יוסף הצדיק במצריים. אחד גילה קורח, אחד גילה אנטונינוס והשלישית שמורה לצדיקים לעתיד לבוא. שאלתי היא למה נחוץ כסף לצדיקים לעתיד לבוא.
השאלה השניה. הרבה פעמים בגמרא מופיעים סיפורים על צדיקים שהיו מהלכים ברגל וארעו איתם מקרים כך וכך, כגון הגמרא בתענית (כ) המספרת על רבי אלעזר ברבי שמעון שהיה מהלך בדרך ורוחו גסה עליו ופגש אדם אחד ריק וכו' כל המעשה שם. או הגמרא בשבת בסוכה (נב) על אביי ששמע איש ואשה שהיו עומדים לצאת לדרך והתכוונו ללכת ביחד ועקב אחריהם כדי למנוע אותם מעבירה. או המעשה הידוע בשבת (לג) עם רבי שמעון ובנו רבי אלעזר במערה ועוד כאלה מעשים רבים.
ונשאלת השאלה. מי היה שם יחד איתם כדי לבוא ולספר מה שקרה והיכן נאמרו הדברים.
תשובה:
שלום רב,
א. אני לא יודע תשובה. מה שניתן לומר זה רק תקרא בעיון את הקדמת הרמב"ם לפירשו למשניות, שם הרמב"ם מרחיב גם על אגדות הש"ס, אצטט לך כמה קטעים, אם תרצה להרחיב, כדאי לעיין שם באריכות בכל הקדמת הרמב"ם:
"הענין הרביעי הזה כלומר הדרש שהובא התלמוד, אין לחשוב שהוא קל חשיבות, או שתועלתו מעטה, כי הוא לתכלית גדולה מאד, במה שהוא כולל מן הרמזים העמוקים והענינים הנפלאים, לפי שאם יעויין עיון מעמיק באותם הדרשות. יובן מהם מהטוב המוחלט מה שאין למעלה ממנו, ויתגלו מהם מן הענינים האלקיים וענינים אמתיים ככל אשר הסתירו אנשי המדע וככל אשר כלו בו הפילוסופים דורותיהם, וכשתביט בהם בפשוטם תמצא בהם נגד המושכל מה שאין למעלה ממנו. ועשו כך לענינים נפלאים, האחד לעורר הבנת הלומדים, וגם לשוע עיני הכסילים אשר לא יוארו לבותיהם לעולם, ולו תוצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל האמת על בוריה. והחכמים ע"ה היו מסתירים זה מזה סתרי תורה….."
"כי ענינים אלה אינם ממה שאפשר ללמדם, ואינם נדרשים ברבים, אלא רומזים עליהם בספרים רמזים נסתרים, ואם הסיר ה' המסך מעל לב מי שרצוי לפניו אחרי שהכשיר עצמו בלמודים יבין מהם לפי כח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלמוד וההשתדלות בעסק התורה אלא לכוון את לבו לה' ויתפלל לפניו ויתחנן שיחנהו דעת ויעזרהו ויגלה לו הסודות הכמוסים בכתבי הקדש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן והוא אמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. וכשיגלה ה' לאדם מהם מה שיגלה יסתירם כמו שאמרנו, ואם ירמוז במשהו מהם הרי רק למי ששלמה דעתו ונודע ישרו כמו שביארו וביררו במעשיות רבות בתלמוד. ולכן אין ראוי לאדם השלם לפרסם מה שידע מהסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו, לפי שאם יציענו לפני כסיל, אם לא יגנהו בפניו ודאי לא ייטב בעיניו, ולפיכך אמר החכם באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ועוד שהלמוד לרבים לא יתכן אלא בדרך חידה ומשל כדי לכלול הנשים והנערים הקטנים, כדי שכשתגיע דעתם לשלמות ידעו ענין אותם המשלים, ועל ענין זה רמז שלמה באמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ומשום כך דברו חכמים ע"ה בענינים האלקיים ברמז. ולכן ראוי לאדם שאם נזדמן לו מדבריהם דבר שהוא נגד המושכל לפי דעתו שלא ייחס החסרון לאותם הדברים אלא ייחס החסרון לשכלו. וכשיראה משל ממשליהם שפשוטו רחוק מאד מבינתו ראוי לו להצטער מאד על כך שלא הבין הענין, עד שנעשו אצלו כל הדברים האמתיים בתכלית הריחוק. לפי ששכלי בני אדם נבדלים כהבדלי המזגים, וכמו שמזג אדם זה טוב וקרוב לממוצע יותר ממזג אדם אחר, כך יהיה שכל אדם זה נכון ושלם משכל אדם אחר. ואין ספק שאין שכל מי שידע ענין נשגב כשכל מי שלא ידע אותו הענין, לפי שזה שכל בפועל וזה שכל בכח. ולפיכך יש דברים שאצל אנשים מסויימים הם נכונים וברורים בתכלית, ואצל אחר הם בגדר הנמנעות, כפי ערך מעלתם בחכמה".
"והנני נושא לך בזה משל פשוט, נניח שאמרנו לאדם מלומד בחכמת הרפואה והחשבון והמוסיקה, בקי בחכמת הטבע, זך הרעיון, בעל הבנה, ואין לו שום ידיעה בחכמת ההנדסה וחכמת התכונה. מה דעתך על אדם הטוען כי גוף השמש הזה שאנחנו רואים אותו עגול קטן שהו גוף כדורי, גודל אותו הכדור כגודל כדור הארץ מאה וששים ושש פעמים ושלש שמיניות פעם, ושכדור הארץ שבו שיערנו הוא כדור שהיקפו עשרים וארבעה אלף מיל, ונמצא לפי זה שכבר הגיע לידיעת כמה מילין יש בתשבורת כדור השמש. הרי בלי ספק שאותו זך הרעיון היודע מן החכמות כמו שאמרנו לא ימצא בלבו שום אפשרות לאמתות טענה זו, וכל זה יהיה אצלו בלתי ניתן להשיגו, ובעיון ראשון תעמוד לפניו הטענה השכלית שטענה זו בטלה, כי איך יתכן שהאדם שהוא על זרת אחת בארץ ידע שיעור גופה והיקפה ותשבורת שטחה עד שהיא ידועה אצלו כידיעתו תשבורת חלקה אחת בארץ, ואיך יתכן שגוף השמש בשמים במרחק רב ממנו, שאפילו ראיית אותו הגוף בבירור אינה אפשרית, ולא יראה ממנו אלא קרניו בלבד, וכבר הגיע עד כדי למדדו ולדייק תשבורתו בשלש שמיניות פעם, הנה זה הבל בהחלט, ולא ישאר אצלו שום ספק שטענה זו מן הנמנעות, אבל כשיורגל בספרי ההנדסה וילמד כראוי בעניני התבניות הכדוריות וזולתן מן התבניות היחסיות ויעבור אח"כ לספר שנתחבר בענין הזה וכדומה לו כלומר ספר התכונה הידוע ספר ה"מגסטי" אז יתברר לו ענין זה ויהיה אצלו דבר ברור שאין בו ספק שכבר נתאמת במופת, ולא ישאר אצלו הבדל בין אמתת גודל השמש שהוא כמדה הזו ובין אמתת מציאותה, ותשוב דעתו לאמת באמתות שלמה את הדבר שהיה אצלו בתכלית הריחוק".
"כל זה לפי ההנחה שהאדם שהצענו לפניו שאלה זו הוא אדם מלומד במדעים אחרים, והוא גם זך רעיון מהיר הבנה, והשאלה ששאלנוהו מסוג השאלות הלמודיות שהם מן הדרגות שבהם עולים לענינים האלקיים, כמה חמור יהיה מצב מי שלא למד כלל, ולא הוכשר בשום אופן מאופני ההכשרה, אלא נעתק מחיק אמו אל חיק אשתו, אם נציע לפניו שאלה מן השאלות האלקיות הכמוסות בדרשות, אין ספק שיהו רחוקים בעיניו כרחוק שמים מארץ, ויירתע שכלו מלהבין מהם דבר כלל. לכן צריך שנקבע בלבנו אמתותם, ונעיין בהם היטב, ואל נמהר להרחיק שום דבר מהם, אלא כל מה שירחק בעינינו משהו מהם נרגיל את עצמינו במדעים עד שנבין כוונתם באותו הענין אם תוכל דעתינו להבינו, לפי שהם ע"ה על אף שהיו שוקדים על הלמודים וטובי שכל ומוכשרים ונתחברו לאנשים גדולים ופירשו מתאות העולם וכל אשר בו, היו מיחסים חסרון לעצמם בהשואה לקודמיהם, והוא אמרם לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפילו כמחט סדקית אינו. כ"ש אנחנו שעם אבדן המדע והחכמה מאתנו כמו שיעד לנו יתעלה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר…..".
ב. גם תשובה לשאלה זו איני יודע,, אבל בהחלט יתכן שהיו אנשים שליוו אותם, וגם יתכן שהם עצמם סיפרו על כך. שוב, לצערי, אין לי הבנה באגדות הש"ס.
