בחור או בתולה הסובלים או סובלים קצת מאי שינה הנקרא אינסומניה אם זהו דבר שצריכים לגלות לצד שני לפני שמשדכין?
תשובה:
שלום רב,
אני לא מכיר תופעה זו, אולם אם זה משפיע בחיי היום יום, ודאי שמן הראוי לגלות לפני הכל. אולם אם אין זה משפיע, ניתן לדחות את הגילוי, וראה במקורות.
מקורות:
באופן עקרוני ודאי ראוי לגלות כל מום לפני הנישואין, הן מצד הקידושין שלא יהיה בהן כל בעיה של קידושי טעות, והן מצד גניבת דעת. ראה מה שכתב בשו"ת דברי יציב (אבה"ע סי' טו אות א'): "הנה מעולם תמהתי שאפילו המדקדקין במצוות מ"מ בשידוכין אינם נזהרים מלהעלים איזה מום שבסתר ואיזה מיחוש או כדומה לזה, שהרי מלבד שזה בגדר אונאה ומקח טעות יש חשש שצריך קידושין אחרים".
אולם דברים אלה הם כללים, ויש מקור לכך שיש דברים שמסתירים לפני השידוכים, הגמרא ביבמות מה שם דנה הגמ' באריכות מה דינו של מי שנולד מגוי שבא על בת ישראל. ומסקנת הגמ' שהוא כשר, אולם הרבה לא רצו להתחתן איתם, והובא שם שאחד כזה בא לפני רבא ושאל אותו מה לעשות, ורבא המליץ לו לגלות למקום שלא מכירים אותו, וכך הוא יוכל להנשא.
ובקהילות יעקב יבמות (סי' מד) דן מדוע אין בכך גניבת דעת. וכך כתב: "וטעמא דלא אסרינן כה"ג משום גניבת דעת, י"ל כעין הנ"ל דגבי כל מקח אפילו מום שאינו מבטל המקח [היינו שאין אדם מקפיד כ"כ להיות גברא הדרנא עבור כיוצא בו], מ"מ אילו בא המוכר מרצונו להחזיר לו הדמים ולבטל המקח היה ניחא ליה, אבל גבי נישואין בדיעבד לאחר שכבר נישאו אפילו אילו היה הצד השני מסכים מרצונו הגמור לבטל המקח היינו להתגרש, מ"מ אומדנא הוא שלא היה רוצה בזה אחרי שכבר נתקשרו בחבה וקשין גירושין, ומי יודע מה יזדמן לו עוד, ומש"ה כל כה"ג שבדיעבד לא ירצה לוותר על הקנין אע"פ שיש בו מום זה, לא חשיב גונב דעת במה שלא סיפר כל מומיו".
אולם אין זה ברור שאם הצד הנפגע מחוסר הגילוי מסכים למחול מחמת דבר שהתחדש לאחר הנישואין – יחסי קירבה שלכן הוא מסכים למחול, שאין בזה בעיה של קידושי טעות, ראה היטב בדברי המחנה אפרים (אונאה סי' יב). וראה עוד בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ג סי' ט'). לכן בכל מצב שיש חשש שמא הצד השני עלול להקפיד, כדאי מאד לספר לפחות לפני הקידושין.
