כבוד הרבנים שליט"א
זוג שנתפרדו שהאשה עזבה את הבית זה שבעה חדשים וכל אחד גר בדירה בפני עצמו רוב הילדים עם האב ובת הצעירה עם האם, בחדשים הראשונים יש שניסו לעשות שלום ביניהם ולהחזירם, אבל בשני חדשים האחרונים כבר עוסקים בסידור הסכם גירושין. הבעל היה מוכן ליתן גט לפני ח' שבועות והאשה מעכבת כדי לקבל יותר על ההסכם.
האם בעל חייב בפרנסת אשתו כל הזמן מעת הפירוד עד הגט?
אבקש מאוד נא לכתוב פסק כללי עם מראי מקומות
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
כל עוד האישה אין לה דין מורדת, וכך זה נראה. הבעל חייב במזונות האישה גם במקרה כזה, עד שיסודר הגט.
מקורות:
אני מבין מהשאלה, שטענת הבעל שהוא מצד עצמו כבר היה מוכן לתת גט ואף רצה בכך לפני כחודשיים, והאישה היא זו שמנעה את הגירושין, מחמת רצונה בתנאים טובים יותר וכד'.
כבר דנו הפוסקים האם כשהבעל מנוע מלגרש מחמת חרם דרבינו גרשום הוא עדיין חייב במזונותיה או לא. דעת הרא"ם (בתושובתיו סי' ל') שהבעל פטור ממזונות האישה. אולם רבים מהאחרונים חולקים עליו, ראה שו"ת הרשב"ש (סי' תיא), חלקת מחוקק (סי' עז ס"ק ג), בני אהובה (הל' אישות פי"ד הל' טו), שו"ת תומת ישרים (סי' קלט), שו"ת מהר"ם פאדווה (סי' יד), ושו"ת מהרש"ך (ח"ב סי' לו). כנסת הגדולה (סי' ע הגה' הטור ס"ק ה). וכן נראה מדברי הר"ן בתשובותיו (סי' לח) שדן, לענין אדם שנשבע לעלות לארץ ישראל ואשתו מסרבת לעלות עמו, ואף אינה מתרצית לקבל ממנו גט קודם יציאתו, האם חייב במזונותיה. ומסקנתו, שהואיל והבעל מנוע מלגרשה מחמת חרם דרבינו גרשום, יש לחייבו בשארה כסותה ועונתה כדת ישראל. וראה עוד בחקרי לב (אבהע"ז סי' לד), שו"ת מים עמוקים (ח"ב סי' מד), ופני משה (ח"א סי' ה). וכן בשו"ת אור גדול (סי' מד). וראה בפסקי דין רבניים (ח"ג עמ' 185, וח"ה עמ' 297), מה שכתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל בזה, ומסקנתו שכאן בארץ ישראל אף לא נניחים לטעון קים לי כשיטת הרא"ם, ומחייבים את הבעל לשלם את מזונות.
יצויין, כי אם טענות האישה הן טובות, היא יכולה להכניס גם טענה זו, ולומר שאינה מוכנה לקבל גט עד שלא ישולם לה מלוא המזונות.
בהצלחה
