מקח טעות בקידושין

שאלה:

בחור שלא רואה בעין אחת וכן בחור שעיור צבעים, ל"ע, האם הוא חייב להודיע זאת לפני הנישואין? ומה הדין אם לא אמרו, האם זה מקח טעות?
תשובה:
שלום רב
א. בחור שאינו רואה בעין אחת, ודאי שהוא חייב להודיע על כך לפני נישואיו. לגבי עיוור צבעים, אני לא יודע עד כמה זה משמעותי, אבל אם הסבירות שהיא שהנערה לא תרצה להנשא לו אם היתה יודעת, גם את זה חייבים לומר.
ב. לגבי מקח טעות בקידושין, ודאי שאין בעילות אלו סיבה מספקת למקח טעות, ובודאי לא בכדי להוציאה ללא גט.
מקורות:
א. ראה בשו"ת דברי יציב (אבה"ע סי' טו) שכתב: "הנה מעולם תמהתי שאפילו המדקדקין במצוות מ"מ בשידוכין אינם נזהרים מלהעלים איזה מום שבסתר ואיזה מיחוש או כדומה לזה, שהרי מלבד שזה בגדר אונאה ומקח טעות יש חשש שצריך קידושין אחרים". דברין אלו הם אכן כליים מאד, אבל דומני, שאין ספק שאדם שאינו רואה בעין אחת עליו לומר זאת לפני החתונה.
ב. באופן כללי צריכים להבין, שמקח טעות בקידושין בפרט באופן שהמום הוא באיש ורוצים לטעון שאינה צריכה גט, הוא נדיר וכמעט שלא קיים. אנסה לסקור מעט את עיקרי הסוגיא הנוגעת לשאלה זו. חשוב להדגיש, כי אני כותב כאן רק מעט, וישנם עוד הרבה פרטים, ככלל העולה מהסוגיא הבאתי למעלה.

מבואר במשנה כתובות עז,א: "האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא. אמר רשב"ג בד"א א במומין הקטנים אבל במומין הגדולים כופין אותו להוציא". ואמרו בגמ' שם "ואלו הן מומין הגדולים, פירש רשב"ג כגון ניסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו". ואנו פוסקים כחכמים שאין כופין אותו להוציא גם במומים אלו כמבואר בסי' קנד ס"ד.

אלא שנחלקו שם הראשונים במקום שנקטעו ב' ידיו, או נשברו ב' רגליו אם כופין אותו. והרמ"א הביא שם בשם יש אומרים שכופין אותו. וצריכים להבין שגם במקרה שנקטעו ב' ידיו שזה מום שכופין להוציא לדעתם, זה רק באופן שהם ממש נקטעו ונתעוות צורתו של האיש. אבל אם השתתק בב' ידיו או רגליו, אין זה מום שכופין אותו להוציא, ראה מה שכתב הגר"ש ישראלי זצ"ל בפסקי דין רבניים ח"ח עמוד 45.

אמנם, זה הכל במום גדול שכופין אותו לדעות אלו גם אם זה התרחש לאחר הנישואין, אבל אם היה מום לפני הנישואין והוא לא סיפר לה גם מום קטן יכול להיות טענה למקח טעות, כן דעת הב"ש בסי' קנו סק"ב. "אבל אם לא יודעת, הוי מקח טעות וכופין להוציא כמ"ש בסי' ל"ט וקי"ז אם נמצא בה מומין". כלומר, אפילו במומין הקטנים כמבואר שם. וכוונתו, כמו בסי' לט בנמצא מום באישה שהוא ספק קידושין, כך גם בנמצא מום באיש הוא ספק קידושין. אבל חשוב להדגיש, 'ספק', כלומר, האישה לעולם צריכה גט. [במום גדול שהיא לא ידעה יש אריכות רבה יותר אם יש מקום לבטל את הקידושין, ואין כאן המקום להאריך, משום שלפי הדוגמאות שהובאו כאן, אתה מבין שעיוור בעין אחת אינו נחשב למום גדול].

 יתרה מזו, הבית מאיר שם חולק, ולדעתו יש חילוק בין נמצא בה מומין לבין נמצא מום בו שיש סברא 'טב למיתב טן דו'. וכבר הרבה אחרונים האריכו בכל זה, ועי' בית הלוי (ח"ג סי' ג') שם שפתח: "אמנם ראיתי בכמה חיבורים מרבותינו האחרונים בשו"ת שלא רצו בכה"ג לדון בה מדין מקח טעות באשה ולא חשבוהו גם להצטרף לשארי התירים שכתבו בדבריהם, וטעמם נראה, דס"ל דבאשה אמרינן טב למיתב טן דו ובכל דהו ניחא לה, ואמרתי לבאר עיקר דין זה מהסוגית הגמ' בעז"ה ולראות להיכן הדברים נוטים".

 ובהמשך דבריו כתב:

"דעיקר הדבר דאמרינן דאשה בכל דהו ניחא לה בודאי דאינו כלל גמור על כל הנשים דנאמר דכל הנשים בודאי הוא דאינן מקפידות על כל מומין שבעולם וניחא לה אפילו במוכה שחין שהוא מהכופין אותו להוציא גם בנולדו אחר הנשואין, שהרי אנו רואין בחוש שגם הנשים מקפידות להנשא לבעלי מומין הגדולים ובפרט למוכה שחין". וכו' ואפי' אם נאמר שגם במוכה שחין איכא כל דהו מ"מ הרי אין לך מום גדול במקח דנתכוונה לבעל טוב ונמצא רק כל דהו שחוזרת בה כדין כל מקח מעוות". ועיי"ש בסוף דבריו מה שכתב גם לגבי מומין הקטנים. וראה עוד שהאריך בכל זה בשו"ת אור גדול סי' ה' ומצא שבמחלוקת הבית שמואל והבית מאיר כבר נחלקו בזה ראשונים.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. תשובה יפה
    שתי הערות אם יורשה.
    א. הב"ש נמצא בסימן קנ"ד ס"ק ב וונחלק שם עם הב"ח בעניין.
    ב. הנושא הגדול באיש הוא מתי נאמרה הסברא של טב למיתב טן דו ומתי לא, שורש הסוגיא הוא בבא קמא קי אלא מעתה נפלה וכו ובהבנת דברי רש"י שם מיהו הכל דהוא והבית הלוי דווקא דעתו להקיל של אומרים על כל אחד כלדהוא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל