האם מותר לגבר להוריד שיער בשעווה בגוף וגם במקומות שהנשים עושות כגון בית שחי ומפשעה בגלל שיותר נוח ככה במיוחד בקיץ והדבר מאוד מקל על ההתייבשות במגבת אחרי המקלחת וחוסך הרבה בזמן ?..וכיוצא בזה מהסיבות האלה בדרך אגב גם נהנה מהמראה כלפי עצמו ומרגיש יותר טוב עם עצמו..(וגם ככה אף אחד לא רואה את זה חוץ ממנו). תודה מראש.
תשובה:
שלום רב
אין לגבר להסיר את שיער הגוף אלא אם כן הוא גורם לו לצער, כגון שהוא סובל מזיעה מוגברת וכיוצא בזה. אבל אם הוא עושה זאת לנוי או ללא מטרה שיש בה צורך של ממש, יש בכך איסור של לא ילבש גבר שמלת אשה.
מקורות:
באופן כללי מותר לכל אדם לגלח שערות הידיים והרגליים על ידי מספרים כעין תער. וכפי שמבואר ברבינו יונה באגרת התשובה סימן ל"ו וכן פסק השו"ע יו"ד סימן קפ"ב סעיף א', אבל על ידי תער אסור משום איסור לא ילבש גבר שמלת אשה. אמנם במקום צער התירו לגלח אפילו בתער. וכפי שמבואר במרדכי [שבת פ"ד סימן שכ"ז] שכתב שבני אדם שיש להם הרבה שער בידיים וכדומה ומתביישים בכך, מותר להם לגלח בתער, משום שאין לך צער יותר מבושה, וכ"כ היש"ש ביבמות [פי"ב סימן י"ז].
ובעניין שערות של בית השחי ובית הערווה אסור לכל אדם לגלחם אפילו במספרים כעין תער, משום איסור לא ילבש גבר שמלת אשה. וכפי שמבואר בשו"ע [שם] אמנם במקום צער מותר וכפי שכתב הב"י בשם הרשב"א שבמקום צער ובמקום רפואה, מותר לגלח, ועיין בשו"ע בסעיף ד' ובסעיף ב', שמבואר שם שבמקום צער ולצורך רפואה מותר לגלח.
נ.ב. גילוח על ידי ניתוח לייזר, אפילו בשערות הידיים והרגליים שהאיסור הוא רק על ידי תער, מסתבר שיש לאסור ג"כ ע"י ניתוח לייזר, מפני שזהו דרך הנשים ושורש האיסור הוא משום לא ילבש שאסור לעשות תיקונים לגוף כתיקוני הנשים. ועיין בשו"ת חלקת יעקב יו"ד סי' פ"ז.
ומה עם הצורך שציינתי לגבי הייבוש אחרי המקלחת שיותר נוח וגם מהיר וחוסך זמן ?
חלש מאוד…
מכוני הלייזר מפרסמים פרסומות לגברים, כי יש המון גברים שהולכים למכונים ומסירים את השיער מהגב, מהכתפיים והזרועות העליונות כדי להראות שרירים יפים, וכן מהחזה לפעמים. אלו שלא הולכים ללייזר, מגלחים אצל ספר מיוחד או 'ספה' שמציע לעתים גם את זה.
צריך להתעדכן, זה המצב כבר כשלושים שנה, רבינו. אי אפשר לעצום עינים ולא לעדכן את ההלכה, כי לא ילבש הוא 'תלוי מציאות' בלבד. כיום גברים מגלחים את שיער הגב, החזה, והזרועות. אמנם רגליים עדיין נשארו משהו שרק דוגמנים עושים, אבל רגע- גם דוגמנים הם גברים, אז זה לא "לא ילבש", הלא כן? אשמח אם תתייחסו.
דומני שעדיין מדובר בתופעה שהיא יחסית שולית. שים לב שאפילו על ההתבוננות במראה יש שחששו שיש בה לא ילבש, דעתם לא התקבלה כי כיום כל גבר מסתכל במראה, אבל ניתן להבין מכאן שרק פעולה גברית מובהקת אינה בכלל האיסור.
לא ייתכן לקרוא לזה תופעה שולית כשגברים רבים עוברים את זה והמכונים מרוויחים הון רב. כל הגברים המפורסמים וכל מודעות הרחוב הכל מלא בגברים מגולחים בחזה ובגב ובזרוע עליון, וכך השרירים היפים שלהם בולטים ולא מכוסים על ידי שיער מכוער.
זו בהחלט לא תופעה שולית, והעניין של המראה, במחילה, כבר מאה שנה שאיננו רלונטי, וגם לפני כן השאלה היא מה האיסור בהסתכלות למען ה'. יוסף משמש בשערו וסלסל, הסתכלו במראות כבר אלפיים שנה.
אבל מכל מקום, לקרוא לזה תופעה שולית זה התכחשות למה שקורה לפני העיניים.
עדיין רוב רובם של הגברים אינם מסירים את שיער הגוף, בעוד שאצל הנשים מי שנזקקת לכך עושה זאת. לענין המראה אינני מבין במה שונים דבריך מדברי…
רציתי לשאול אם אני מרגיש יותר בנוח עם עצמי כשאני עושה הסרת שיער בגוף (למעט בית השחי וערווה) במיוחד בפי הטבעת ושאר חלקי הגוף בגלל היותי שעיר מאוד הדבר מותר?
אם המטרה היא מניעת צער חוסר נוחות זיעת יתר או קושי בנקיון מותר, אם הענין הוא נוי יש להחמיר.
האם מותר לגבר לקצץ שיער הערווה ובית שחי באמצעות מספריים?
מה לא הובן בתשובה למעלה?
האם ע"י קרם שמסיר את השער (ואינו עקרו שיכול לחזור ולגדול) האם לגבר מותר א. בכל הגוף ב. בבית השחי וביה"ע
מבחינת איסור לא ילבש זו אותה בעיה.
אני רואה שרבים תוהים 'הרי היום גברים רבים מורידים…'
הפרישה בריש סי' קפב' (הובא בהג' רעק"א שם) פוסק ש'ךא ילבש' לא נקבע לפי מנהג הגברים בעולם, אלא לפי מנהג הגברים היהודים הכשרים, יראי השמיים, המדקדקים בהלכה.
אני חושב שרבים יסכימו שאף היום, אף שרבים וטובים מורידים ומגלחים, עדיין האברכים וכל מדקדקי ההלכה קלה כבחמורה נמנעים מזה.
שלום
עברתי על הנ"ל, יש לי מכון לייזר בבני ברק, מההיכרות הטובה שלי עם התחום אני יכול לספר שהתופעה של הסרת שיער כיום מקובלת מאוד בקרב הגברים, בעולם החילוני הצעיר אחוזי הגברים שמסירים שיער קרוב לזה שאצל הנשים,
בשנים האחרונות התופעה נכנסה חזק למגזר הדתי החרדי, עדיין לא באותה מידה של המגזר החילוני..
אני לא יודע אם דעת הפרישה שצויינה כאן (שההגדרה של לא ילבש לא משתנה בהתאם לדור) היא הדעה הרווחת.
בכל אופן כבר אי אפשר להגדיר כתופעה שולית, כמובן שלא מדובר על כל איזורי הגוף (האיזורים המקובלים הם פלג גוף עליון למעט זרועות ובית שחי)
מעניין שגם הרב המשיב שליט"א וגם המגיבים נגררו אחר המגיב שהמציא שדעת הפרישה היא דבעינן דוקא מנהג יהודים כשרים, וכי זאת בעיה ללכת ולבדוק מה כתב הפרישה?
אצטט לשון הפרישה ביורה דעה סימן קפב:
"אבל במקום שמעבירין השער האנשים. נראה דרצה לומר אנשים גוים, דכיון דנהוג נהוג, ולמדינן ממנהג הגוים. גם יש לומר דעל ישראל קאמר, דהיכי דהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם".
הרי לפנינו שני הסברים ללא שום הכרעה, וגם לא הזכיר ישראלים כשרים אלא ישראלים סתם.
ומעניין אם עוד אחרונים דיברו בזה, כי יש נפק"מ גדולה: אי אזלינן בתר יהודים כשרים, ברור ופשוט שיהודי כשר לא מוריד את שיער הגוף אלא אם כן גורם לו צער או בושה (ואז שוב חוזרים לנדון אחר, כנ"ל בתשובת הרב המשיב). אבל אי אזלינן בתר מנהג העולם, הרי מזמן השתנה מנהג העולם בזה וגברים מורידים שיער כמו נשים – 45 אחוז מכלל המטופלים במכוני הלייזר הם גברים.
(כל הנ"ל לא מוזכר בתשובת הרב המשיב, ואני סבור שכדאי לעדכן את התשובה).
ברור שישראל הפירוש הוא מי שהולך בדרכי ישראל. אינני אור דוקא תלמידי חכמים, אבל מי שכל הליכותיו כגוי מדוע שיהיה דין זה נגזר מפעולותיו? בעיני זה פשוט.
גם אם נאמר כדבריך, אבל הפרישה כלל לא הכריע!
נראה שכך המנהג להורות.
אמת שהפרישה לא הכריע, ולכך הוי ספק דאורייתא…
כתבתי בזה תשובה:
בגמ' נזיר (נט.) "רבי אליעזר בן יעקב אומר… שלא יתקן איש בתיקוני אשה", ובגמ' בשבת (נ:) "אם בשביל ליפות – אסור" ומפרש רש"י: "משום ליפות את עצמו אסור – משום לא ילבש גבר שמלת אשה".
וכן פסק כלבו (סי' צז) לגבי גבר צובע שיער לשחור, והתוס' (עבודה זרה כט. ד"ה המסתפר) לגבי הסתכלות במראה כדי להתנאות, אבל התירו "להסתפר ולגלח ולראות במראה שלא יחבל בעצמו או משום מיחוש עינים". ורבינו ירוחם (נתיב כ"ג ח"א), ובספר יראים (סי' שפ"ה) ובספר המצוות לרמב"ם (מצוות לא תעשה, מ') "וכל אדם שהתקשט גם כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט המיוחד לנשים לוקה".
אבל בהלכות עכו"ם כתב הרמב"ם (פרק י"ב הלכה ט'): "העברת השיער משאר הגוף כגון בית השחי ובית הערוה אינו אסור מן התורה אלא מדברי סופרים והמעבירו מכין אותו מכת מרדות, במה דברים אמורים במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים, אבל במקום שמעבירין השיער הנשים ואנשים אם העביר אין מכין אותו".
והבית יוסף (יו"ד סי' קפ"ב) כתב שזו מחלוקת הראשונים, "ומכל מקום נראה שיש חילוק בין דעת הרמב"ם לדעת הגאונים דלדעת הרמב"ם אפילו במקום שנוהגים האנשים להעבירו אסור לישראל שיעבירנו אלא שאם העבירו אין מכין אותו, ולדעת הגאונים שכתבו הר"ן ונמוקי יוסף נראה דלכתחלה נמי מותר לישראל להעבירו כיון שמנהג המקום להעבירו האנשים".
והשו"ע פסק "במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו", והרמ"א הוסיף "ואפילו לכתחלה שרי, רק החברים נמנעים" ומשמע לכאורה שגם הם נחלקו במחלוקת הראשונים הנ"ל. וכן כתב הגר"א במקום.
וכן בשו"ע (יו"ד סי' קנ"ו ס"ב) פסק השו"ע "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר", והרמ"א הוסיף "הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים… אבל במקום שדרך האנשים לראות ג"כ במראה, מותר".
דברי הרמ"א הם ע"פ הר"ן (עבודה זרה דף כ"ט) והביאו בשו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן מ"ט, "במקומות שרגילים גם האנשים להסתכל במראה, כמו הנשים, אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ומותר גם לאנשים במקום ההוא להסתכל במראה. ומה שהוצרכו להתיר לבית רבן גמליאל, לפי שהחברים נמנעים מכך בכל מקום. וכן מצינו כיוצא בזה בנזיר (נט) בההוא גברא דאתחייב נגידא בבי דינא דר' אמי, איגלאי בית השחי, חזייה דלא מגלח, אמר להו מן חברייא הוא דין שבקוה. והיינו לפי שבמקום ההוא נהגו האנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, וזה שלא העבירו הכירו בו שהיה מן החברים, ואם היה הדבר אסור לאנשים, מהיכן ידע שהוא מן החברים, אלא ודאי שמותר הוא. ומכאן הורו הגאונים שמותר לאנשים להעביר שער של בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו. ע"כ.
וכן כתב בארחות חיים חלק ב' (עמוד רלב) בשם הרשב"א, שבכל מקום שנוהגים האנשים להסתכל במראה, כמו הנשים, אין כאן משום שמלת אשה, ושרי. ע"כ. וכן כתב מרן הבית יוסף בבדק הבית יורה דעה (סימן קנו), שכן כתב הארחות חיים בשם הרשב"א. ע"ש. וכן כתב בחידושי הריטב"א (פרק ב' דעבודה זרה כט), שבמקום שנהגו האנשים כנשים להסתכל במראה, אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ועל זה סמכו בקצת מקומות. עכ"ל. וכן כתב הנימוקי יוסף (עבודה זרה כט), שלדעת הגאונים שהתירו לאנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה, במקום שהאנשים מעבירים אותו, כמו הנשים, ואין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, הוא הדין לענין הסתכלות במראה, ואפשר שהחברים החמירו על עצמם בזה משום חסידות, כההיא דנזיר (נט) מן חברייא הוא שבקוה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת הגאון רבי יהודה מינץ (סימן טז דף לא סע"ב) בשם רבותינו בעלי התוספות. ע"ש. ודברי הגאונים שמתירים לאנשים העברת שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו, הובאו בשו"ת הרשב"א חלק ה' (סימן קכא). ע"ש.
והעיר הגר"ע יוסף שמשמע מהשו"ע שלכתחילה אסור, כנ"ל, כי ציטט לשון הרמב"ם ש"אין מכין אותו" ובבית יוסף הוכיח מדברי הרמב"ם שאסור לכתחילה.
אבל בשו"ת גנת ורדים (חלק יורה דעה כלל ו' סימן יב) כתב להשוות דעת הרמב"ם לדברי הגאונים המתירים אף לכתחלה, אלא שאגב דנקט ברישא מכים אותו מכת מרדות, כתב בסיפא אין מכים אותו. ע"ש. וכן הסכים לזה בשו"ת פרח שושן (חלק יורה דעה כלל ו' סימן ב'). ע"ש. והגאון רבי יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים חלק ג' (חלק יורה דעה סימן יח) כתב, דאף על גב דאנן אתכא דמרן סמכינן שפסק בסתם כדעת הרמב"ם לאסור לכתחלה אף במקום שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, מכל מקום בבגדאד נהגו האנשים להעבירו אף לכתחלה, כדעת הגאונים שמתירים, והמנהג הזה הוא פשוט וברור בעירו בגדאד. ע"ש. ולפי דברי הגנת ורדים והפרח שושן מנהגם נכון אף לדעת הרמב"ם.
וכן נראה מדברי הנימוקי יוסף (סוף מכות) שהביא דברי רב שרירא גאון שמתיר לאנשים להעביר שער בית השחי ובית הערוה במקום שנהגו הכל להעבירו, ושכן כתב הרמב"ם (פרק יב מהלכות עבודה זרה) וכו'. ע"ש. ומשמע דסבירא ליה שגם הרמב"ם מתיר לכתחלה כדברי הגאונים. וכן כתב בפשיטות בשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן פא אות ג'). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת שער שלמה זוראפה (סימן צד), ובשו"ת שארית יוסף ידיד חלק ב' (חלק יורה דעה סימן ח', עמוד צ'), ובספר סדר משנה (הלכות תפלה פרק ד' הלכה ג', דף צה ע"א). ע"ש.
וכן כתב הגאון בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נג ע"א) ובזמן הזה מנהג העולם שגם האנשים מסתכלים במראה אפילו להתנאות ולהתקשט, ונראה שסמכו על מה שכתב הר"ן, שבמקום שרגילים גם האנשים להסתכל במראה מותר, שאז אין בזה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. וכמו שסמכו על דברי הגאונים שבמקום שנוהגים האנשים לגלח שער בית השחי ובית הערוה, כמו הנשים, מותר, וכן נהגו במקומינו שגם האנשים מעבירים שער בית השחי ובית הערוה, ומסתכלים במראה, ואין בזה שום איסור".
העולה מכל הנ"ל שמותר לגבר ללכת למכון לייזר ולהוריד שיער בגופו לשם יופי, כאשר מנהג הגברים כן הוא. והיות ומכוני הלייזר מצהירים כי לפחות 45 אחוז מהבאים בשעריהם הם גברים, נמצא שזהו מנהג הגברים (וזהו לגבי הורדת שיער הגוף, לא לגבי שיער הערוה שבזה רק מעטים מורידים בימינו).
וכן פסק הראשון לציון, הרב יצחק יוסף (שו"ת הראשל"צ חלק א, יו"ד ח): "יש להקל להסיר שיער מגופו ע"י לייזר או ע"י פינצטה, כיוון שדבר זה נפוץ היום גם בקרב הגברים ואין לחוש בזה משום איסור לבישת כלי של אישה".
וכן פסק הרב בנציון מוצפי באתר האינטרנט שלו: "שאלה. אני גבר קצת שעיר, האם מותר לי להסיר שיער בגוף? תשובה: מותר". וכן במקום אחר: "שאלה. האם מותר לגבר לעשות לייזר להסרת שיער בעורף ובכתפיים? תשובה: כיוון שבימינו אין זה רק מלאכת נשים, אלא מצוי שגברים עושים כן, יש מקום להקל".
וכן פסק הרב משה שטר, מו"צ ותלמיד הרב מאזוז: "אם אכן המציאות נהיה שונה וגם גברים מסירים בלייזר בכל העולם לשם נוי וכיו"ב אזי יהיה מותר גם לגברים הסרת שיער בלייזר במקומות המותרים".
אמנם יש לדון אי אזלינן בתר מנהג כל העולם או מנהג ישראל כשרים דוקא, ומדברי כל הראשונים והאחרונים הנ"ל משמע שאין שום הבדל אם הוא מנהג העולם או מנהג ישראל (ויש שנקטו "מנהג המקום"), והיחיד שדן בזה הוא הפרישה ביורה דעה סימן קפב, שהביא שני הצדדים ולא הכריע: "אבל במקום שמעבירין השער האנשים. נראה דרצה לומר אנשים גוים, דכיון דנהוג נהוג, ולמדינן ממנהג הגוים. גם יש לומר דעל ישראל קאמר, דהיכי דהנהיגו כן כולם יחד אין מוחין בידם".
והלכה למעשה כמעט ואין בנמצא יהודי חרדי שיעביר את שערו "לשם יופי" (ושיער הערוה ובית השחי מאן דכר שמיה), אלא כאשר מצטער מהשיער, או משום שלום בית שאשתו אינה סובלת את השיער, או משום בושה שמתבייש שנראה שעיר לעזאזל, ובזה הקילו הפוסקים בפשיטות.
וראה בים של שלמה (יבמות פרק י"ב סי' יז): "והמרדכי כתב בפרק במה טומנין (שבת סימן שכ"ז) בני אדם שיש להן ריבוי שערות על ידם, ובושים בין האנשים מותר להסירן, דהו"ל צער מחמת בושה, ואין לך צער גדול מזה ע"כ, וכן נראה, מאחר דשאר איברים מדרבנן, במקום צערא לא גזרו רבנן".
ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' מ"א): "לכל השיטות יש להתיר ציבוע השערות אם אינו מתכוין ליפוי כי אם לתועלת מעשית, כמו שהוכחנו לעיל. שלסמ"ג ולר"ת הדבר מפורש בגמ' נזיר נ"ט, ושאר הראשונים כתבו, שלהרחיק צער או את הביוש או להזהר מנזק או מפני הצינה, מותר ללבוש בגדי אשה או להסיר שער בית השחי וכן מותר להסתכל במראה. וה"ה דמותר לצבוע שערו במקום שגורם לו הלובן הפסד או ביוש, שהיסוד של האיסור ומהותו הוא להתקשט בתכשיטי אשה, וכל שאינו עושה לתכשיט – אין כאן איסור".
וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' פ"א) הסיק להתיר הסרת שומא בניתוח, "והנה ברפואת מום שבגוף בודאי אין משום לא ילבש, וכן התיר לצבוע השערות הלבנות משום רפואתו ובושתו של האיש.
וכן בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג, חו"מ סימן ז) היקל לגבי ניתוח פלסטי לאיש "אם רוצה להסיר דבר מכוער מחזותו הגורם לו צער ובושה גדולה, אבל היכא דעושה זאת ליופי יש לאסור מכל וכל".
לא מספיק מודגש בתשובתך דעת האוסרים, לכן העתקתי מתשובתך את דעתם:
וראה בים של שלמה (יבמות פרק י"ב סי' יז): "והמרדכי כתב בפרק במה טומנין (שבת סימן שכ"ז) בני אדם שיש להן ריבוי שערות על ידם, ובושים בין האנשים מותר להסירן, דהו"ל צער מחמת בושה, ואין לך צער גדול מזה ע"כ, וכן נראה, מאחר דשאר איברים מדרבנן, במקום צערא לא גזרו רבנן".
ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' מ"א): "לכל השיטות יש להתיר ציבוע השערות אם אינו מתכוין ליפוי כי אם לתועלת מעשית, כמו שהוכחנו לעיל. שלסמ"ג ולר"ת הדבר מפורש בגמ' נזיר נ"ט, ושאר הראשונים כתבו, שלהרחיק צער או את הביוש או להזהר מנזק או מפני הצינה, מותר ללבוש בגדי אשה או להסיר שער בית השחי וכן מותר להסתכל במראה. וה"ה דמותר לצבוע שערו במקום שגורם לו הלובן הפסד או ביוש, שהיסוד של האיסור ומהותו הוא להתקשט בתכשיטי אשה, וכל שאינו עושה לתכשיט – אין כאן איסור".
וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' פ"א) הסיק להתיר הסרת שומא בניתוח, "והנה ברפואת מום שבגוף בודאי אין משום לא ילבש, וכן התיר לצבוע השערות הלבנות משום רפואתו ובושתו של האיש.
וכן בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג, חו"מ סימן ז) היקל לגבי ניתוח פלסטי לאיש "אם רוצה להסיר דבר מכוער מחזותו הגורם לו צער ובושה גדולה, אבל היכא דעושה זאת ליופי יש לאסור מכל וכל".
השאר תגובה