אדם נשא אשה ונולד לו ממנה 5 ילדים, היא נפטרה צעירה באירופה, לפני פטירתה היא ביקשה מבעלה שיביא אותה לארץ ישראל, והוא הבטיח לה שיעשה כך, אך כיון שהזמנים היו לפני חמישים שנה והיה מחסור בממון וביכולות, היא נקברה בקבר משפחתי שבו יש בור גדול ויש בו ארונות אחד על השני יחד עם מחללי שבת ורשעים, והיא הייתה צדקנית גדולה. הבעל נתן לפני כעשר שנים לבני האשה אלפיים דולר והפציר בהם להוציא את אשתו מקברה באירופה ולהעבירה לארץ, וגם הבטיח להם שהוא יעזור בשאר ההוצאות אם יהיו.
אותו אדם התחתן פעם נוספת עם אשה והיה נשוי עמה חמישים שנה, וגם ממנה נולדו לו ילדים, עכשיו הוא נפטר ונקבר בירושלים ויש מקום אחד על ידו. הוא מסר כמה פעמים שאשתו הראשונה היא העיקרית אצלו [אשת נעוריו], ואליה הוא נקשר ביותר.
השאלות שעלו לנו:
מי זכאי להקבר על ידו, האם הראשונה שיש להעלות אותה מחו"ל, או שיש לשמור את המקום עבור אשתו השנייה שעדיין חיה לאיו"ש, שהיא זכאית להקבר על ידו.
ב. האם כספי הירושה משועבדים לקבורת אשתו הראשונה והעלאתה ארצה כיון שאנו יודעים שהוא היה מעונין בכך כיון שלא נקברה לפי כבודה, ואף הבטיח לאשתו הראשונה שיעשה כך, או שאי אפשר לקחת כספים מתפוסת הבית עבור קבורת אשתו הראשונה כיון שסו"ס היא קבורה במקום מסוים אף שזה קבר יחד עם רשעים.
תשובה:
שלום רב,
א. קשה להחליט מי יותר ראויה להקבר לידו, ויתכן שבגלל זה כדאי שלא לקבור את את אחת מנשותיו לידו. וראה במקורות.
ב. לכאורה העלויות הוצאת עצמותיה מקברה הנוכחי וקבורתן במקום ראוי, ניתן להוציא מהחשבון המשותף, משום שזה עדיין חוב של האב – הבעל. (בנוסף על הסכום שכבר נתן עבור העלאת עצמותיה לארץ ישראל). מעבר לכך לכאורה לא ניתן להוציא. וראה במקורות.
מקורות:
א. באופן כללי יש לציין, כי הנושא הזה של קבורת אישה בסמוך לבעלה אינו פשוט כלל. ישנם הרבה מקומות באירופה שלא נהגו לקבור אישה ליד בעלה, אלא להיפך אנשים לבד ונשים בנפרד. וכבר השבנו על כך באריכות כאן.
ראוי לציין את דברי המעבר יבוק (פ"ט מאמר שפא) כי אדם שהתחתן פעמיים, יש לקבור את אשתו הראשונה בסמוך אליו מפני שעפ"י רוב היא זיווגו האמיתי כלשונו. ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' עב רצה לסנגר על המנהג שאין לקבור אישה בסמוך לבעלה, בדיוק מהטעם הזה, משום שפעמים אשתו השניה שחייתה עימו הרבה שנים עלולה להצטער אם יקברו את הראשונה לידו. כלומר, יתכן שיש לקחת גם שיקול זה בהחלטה.
ב. ראה בספר משנת הכתובה (הגר"מ קליין מאונגוואר שליט"א, ח"א פרק כד אות כג) שהביא משו"ת בית שערים (יו"ד סי' תלב), שכתב "כי מזכויותיו של הבעל הוא שתהיה אשתו נקברת לצידו, כדי שלא יאמרו שנמצא פגם בנישואיהם ומשום כך קברום בריחוק מקום. ולפי"ז לכאורה ה"ה להיפך, האשה זכאית להקבר לצד בעלה כדי שלא יצא עליה גנאי זה, ולכן אף אם הבעל מעונין להרחיקה מנחלתו – אין שומעין לו, וצ"ע". אולם במקרה זה לכאורה זה לא שייך שהרי גם כך יתכן שזכותה של השניה להקבר לידו.
אלא שודאי שיש מקום לחייב את תפוסת הבית על קבורה מכובדת יותר מהמצב העכשוי, כעת היא קבורה יחד עם רשע, שיש דין מפורש שאין קוברים צדיק אצל רשע (סנהדרין מז,א). ומלבד החיוב המוטל על הבעל לרכוש חלקת קבר בה תקבר האשה, חייבוהו חכמים לשלם מכיסו אף את שאר הענינים הנצרכים לעצם קיום מסע הלוויה, וכמו שהיה מצוי בזמנים קדמונים שהיו שוכרים ספדנים, מקוננות וחלילים וכדומה. [ראה מגיד משנה אישות פי"ד הלכה כג] והכל לפי כבודה. ואם כך לכאורה הבעל היה חייב לשלם קבורה מכובדת יותר. ראה עוד בשו"ץ תשב"ץ ח"ב סי' קיא.
כלומר, ניתן לקחת מתפוסת הבית את העלות של קבורה במקום מכובד יותר. בנוסף לאותן 2000$ שכבר נתן בעבר כדי להביאה ארצה, [שזה מפורש ניתן על העלאת עצמותיה]. מעבר לכך, קשה לחייב את תפוסת הבית בעלויות. ויתכן שניתן להגיע לפשרה עם בני האישה השניה שתמורת השתתפותם בעלויות אם ישנם, בני הראשונה יוותרו על קבורת הראשונה לצידו, ובכך גם אולי גם נמנע ציעור האישה השניה.
