לתרומות לחץ כאן

אלכוהול ומוצריו בראי חג הפסח

כידוע לכל, התורה אוסרת על החזקת חמץ בתוך ברשותו של אדם למשך חג הפסח. גם מאכל שיש בו מעט חמץ (שלא התבטל לפני החג) דינו לשריפה ולאיסור לאורך ימי החג (עי' רמ"א, או"ח קמז, ד; משנה ברורה לה; חזון איש קיט, יב). עלינו לבער את החמץ מביתנו קודם הפסח, או, לאלו שכך נוהגים, למכרו לנכרי.

מהנושאים השכיחים והמעסיקים ביותר בקרב שאלות של חמץ בפסח הוא האלכוהול. אלכוהול נמצא במוצרים חשובים רבים. כולנו יודעים ומודעים שהוויסקי היוקרתי מהווה בעיית חמץ, ומשתדלים לגמור אותו סמוך לחג. אך יש גם לא מעט מוצרים יומיומיים שיש בהם שילוב של אלכוהול, כולל תרופות, תמרוקים, איפור, חומץ, ועוד רבים.

במאמר הנוכחי נדון בנושאים ההלכתיים הרלוונטיים לשאלה של אלכוהול בפסח. למה יש בעיה של חמץ באלכוהול? איזו מוצרי אלכוהול יש להשליך לפני החג, ואיזה ניתן להחזיק? עד כמה צריך מוצר להיות בלתי אכיל כדי להיות מותר בפסח? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

בירה וויסקי

אם שורים שעורה במים תחת תנאים מתאימים, היא הופכת לבירה. הלתת (גרעיני דגן, ובעיקר שעורה, שעברו הנבטה חלקית) הוא מקור הסוכר שתוסס והופך לאלכוהול על-ידי פעולת השמרים. כיון שהדגן מושרה במים לתקופה של יותר מ-18 דקות, הרי שמדובר בחמץ גמור (שולחן ערוך, אורח חיים תמב, ה).

בירה מכיל כ-5% אלכוהול. ניתן ליצור משקאות בעלי תכולת אלכוהול גבוהה יותר על-ידי תסיסת הדגן, והפרדת האלכוהול מהמים על-ידי הליך של זיקוק. כך נוצר וויסקי (30% עד 95% אלכוהול). הסכמת הפוסקים היא שוויסקי שנעשה מאחד מחמשת מיני דגן נחשב לחמץ גמור, למרות הליך הזיקוק (עי' שולחן ערוך, יורה דעה צב, ח ו-קכג, כד; משנה ברורה תמב, ד).

אלכוהול, וויסקי, ואפילו בירה יכולים להיווצר על-ידי דגנים אחרים שאינם מחמשת מיני דגן, כגון תירס. ואולם, גם במשקאות אלו יש חשש לחמץ, שכן בדרך כלל משתמשים במים הנותרים לאחר הליך הזיקוק ("backset") לצורך ייצור נגלה נוספת של וויסקי. לכן, גם כשהדגן אינו ממיני חמץ, ייתכן שנעשה שימוש שמים שהם חמץ, והמשקה ייאסר.

סיבה נוספת להחמיר בכך היא מפני שהעמילן של הדגן מפורק קודם להליך התסיסה למולקולות בודדות של סוכר, הליך שבדרך כלל מתבצע על-ידי לתת. כיון שמדובר בהליך מרכזי בייצור הוויסקי, הלתת נחשב ל"דבר המעמיד", ולכן התוצר הסופי נחשב לחמץ (עי' שולחן ערוך תמב, ה; משנה ברורה כה). מסיבות אלו, אין לשתות כל סוגי הוויסקי ללא השגחה לפסח.

חומץ

תוצר חשוב של אלכוהול הוא החומץ, שמהווה מרכיב של מאכלים רבים (כגון חמוצים, רטבים, וכדומה). חומץ נעשה מאלכוהול על-ידי תהליך של תסיסה חוזרת, ולכן החשש העיקרי הוא מקור האלכוהול שממנו נעשה החומץ. חומץ לתת הוא כמובן חמץ, שכן מקורו בלתת או בבירה. מנגד, אין כל בעיה עקרונית בחומץ תפוחים או בחומץ יין. עם זאת, חשוב להקפיד שיהיה למוצרים אלו הכשר לפסח, מפני החשש לשימוש בציוד של חמץ בתהליך הייצור.

השאלה של חומץ לבן מזוקק היא יותר מורכבת, מפני שהוא נוצרת מתוך אלכוהול מזוקק, שקשה לדעת את מקורותיו. כמו כן יש חשש של שימוש במוצר חמץ כדי לאתחל את תהליך התסיסה. חומץ מזוקק הינו רכיב שכיח בוצרים רבים (כגון חמוצים וכדומה), ואלו צריכים אפוא הכשר מיוחד לפסח.

כיון שמרביתם של מוצרי חומץ אינם משתמשים דווקא בחומץ על-בסיס חמץ, ולכן למרות שאין להשתמש בפסח בחומץ ללא הכשר מיוחד, אין צורך לבער את החומץ ומוצריו לפני פסח, אלא יש למכרם (גם מי שמקפיד שלא למכור "חמץ גמור") יכול למכור מוצרים אלו.

"תיקון" החמץ

אלכוהול "טהור" אינו ראוי לאכילה. כיון שמדובר על מוצר שאינו ראוי לאכילה, ניתן לטעון שלא יהיה בו שום איסור חמץ בפסח, כדין מאכל ש"נפסל מאכילת כלב". אולם, על-ידי שיעבור תהליך פיזי – תהליך של זיקוק – ניתן "לתקן" את האלכוהול כדי שיהיה ראוי לאכילה. השאלה היא אם אלכוהול כזה, במצבו הנוכחי כשאינו ראוי לאכילה, מותר בפסח?

פוסקים דנים במעמדם של מוצרים אלו, שאינם ראויים לאכילה אך ניתן לתקנם כדי שיהיו ראויים. השאלה נידונה כבר על-ידי פוסקים של דורות קדומים (ראה שערים המצוינים בהלכה קיב, ח), ונחלקו בכך הדעות.

השאלה זכתה לתשומת לב מוגברת בעידן המודרני, עם התפתחות טכנולוגיית המזון, כאשר מרבית הפוסקים מחמירים בכך (עי' מקראי קודש, פסח נד; חזון איש, יו"ד קטז, ג; ספר הלכות פסח, עמ' 25, בשם הרב איסר זלמן מלצר, הרב אהרן קוטלר, הרב משה פיינשטיין והרב יעקב קמנצקי). לכן, יש למכור אלכוהול טוהר לפני פסח.

אלכוהול מפוגל

מוצרים רבים, כגון בושם, ספריי שיער, דאודורנט, חומרי ניקוי, ועוד, משתמשים בכוהל (אלכוהול) מפוגל – אלכוהול שנוספו לו חומרים נוספים. כך, לצורך ייצורם של מוצרים אלו מוסיפים רכיבים שונים, כימיים וטבעיים. מהו מעמדם של מוצרים אלו לפסח.

נראה לכאורה שגם אותם פוסקים המחמירים בנוגע לחמץ שניתן לתקנו, יסכימו שכאן אין צורך להחמיר. הסיבה לכך היא דברי הגמרא בעניין "כופת שאור שייחדו לישיבה" (פסחים מה, ב). הגמרא קובעת שאם עושים כסא ממסה של שאור (חמץ), ומייחדים את "כסא השאור" לצרכי ישיבה, שוב אין בכך כל בעיה בפסח. הגמרא מוסיפה שמדובר באופן שהוא טח את הכסא בטיט – כלומר, השאור התייחד לישיבה על-ידי מעשה קונקרטי (שער הציון, תמב, סז). הלכה זו נפסקה ברמב"ם (חמץ ומצה ב, ט) ובשולחן ערוך (תמב, י).

מוצרים כגון בושם, דאודורנט, חומרי ניקוי, וכך הלאה, "התייחדו" על-ידי תהליך ייצורם לצרכים שונים – צרכים שכמובן אינם אכילה. בנוסף לכך, נעשה בהם מעשה קונקרטי לייחד אותם לצרכיהם, דהיינו, הוספת הרכיבים הנוספים לאלכוהול המקורי.

מכאן, נראה שאין במוצרים אלו כל חשש, שכן אין להחמיר בהם יותר מ"כופת שאור שייחדו לישיבה"", ומותר אפוא להשתמש בהם בפסח ללא כל צורך בהכשר מיוחד. ראיתי הלכה זו נפסקה על-ידי הרב רובין (מוריה, כרך 30 7-5, עמ' קעא, ומביא שם כן בשם הרב ניסים קרליץ; יש לתמוה לכאורה על שו"ת דברי מלכיאל ח"ד, סימן ו, שמשווה בושם לוויסקי לעניין חמץ בפסח).

האם סיכה כשתייה?

במקרה של כופת השאור שהתייחדה לישיבה, באופן שאין בו איסור חמץ בפסח, עדיין אסור לאכול את הכסא. הסיבה לכך היא שעל-ידי פעולת האכילה, האוכל "מחשיב" את הכסא בחזרה לאוכל – "אחשבי" במינוח התלמודי – ושוב יש איסור גמור על אכילתו, ואף על החזקתו.

השאלה היא אם רעיון זה רלוונטי אף לפעולה של סיכה. לפי הגמרא פעולה של סיכה נחשבת לשתייה לעניין כמה דינים, ובעיקר לעניין יום הכיפורים. האם יחול איסור על סיכה של קרם או שמן שיש בו רכיב של חמץ, מפני שעל-ידי הסיכה הוא מחשיב את המוצר לאוכל?

יש לכאורה מספר סיבות שבגינן עניין זה לא יחול על מוצרי קוסמטיקה וכדומה לעניין חמץ בפסח.

אפשרות אחר היא שהשימוש במרביתם של המוצרים אינו עולה על הגדרתה של סיכה. עניינה של סיכה היא עיסוי בשמן ותמרוקים באופן שהם נספגים בעור, ובכך לעדן את העור לשם תענוג והנאה. בוודאי ששימוש בבושם ובדאודורנט (וכדומה) אינו קשור לפעולה של סיכה, וכך ייתכן שאף השימוש בסבון לא יהיה מוגדר כסיכה, כיון שהסבון אינו נספג בעור (להבדיל מקרמים לעידון העור).

לאור הגדרה זו פסק הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ח"ג, סימן סב) שמותר להשתמש בקרם חמץ לצורך טיפול בבעיית עור. האבחנה המרכזית שמעלה הרב פיינשטיין היא בין סיכה לשם תענוג, שהיא אסורה, לבין סיכה שאינה לשם תענוג שהיא מותרת.

אפשרות אחרת היא שאמנם סיכה נחשבת כשתייה כעניין טכני, כגון לעניין יום כיפור – אך פעולה של סיכה עדיין לא תוכל להעניק למוצר מעמד של אוכל, כיון שלא מדובר באמת במעשה של אכילה או שתייה. לעניין החשבת דבר כ"אוכל" צריכים דווקא מעשה אכילה או שתייה.

טיעון זה מועלה על-ידי הרב אשר וייס (קובץ דרכי הוראה, ח"א, סימן יז), כשהוא מוסיף שלפי כמה פוסקים נאמר העיקרון של סיכה כשתייה רק לעניין יום הכיפורים ולא לעניין שאר איסורים, ולפי דעות אלו בוודאי שלא תהא בעיה בשימוש במוצרי קוסמטיקה וכדומה.

פסיקות הלכה בעניין זה:

המשנה ברורה (שכו, י) פוסק שיש להימנע משימוש בסבונים העשויים משומן שאינו כשר לאורך כל השנה, וזאת מנפי העיקרון של סיכה כשתייה. אותו עיקרון יחול על סבונים, קרמים וכדו' לעניין חמץ בפסח.

אולם, פוסקים רבים מקלים בכך, וסבורים שאין צורך להחמיר בעניין של סבונים וכדו', הן לשנה כולה ובפרט לעניין פסח. החזון איש (דמאי טו, א), למשל, פוסק שכל העיקרון של "אחשביה" נאמר רק בנוגע למוצרים אכילים, ולא למוצרים שאינם אכילים. לפי זה בוודאי שלא יהיה חשש בסבונים ושאר מוצרי קוסמטיקה למיניהם.

כך, פסק הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל שאין לחשוש לשימוש בקרמים וסבונים למיניהם, מפני שכולם נפסלו לאכילת כלב (מאור השבת, ח"ב, ל, ו). יש לציין שבניגוד למוצרים נוזליים (כגון בושם), אין אפשרות לשחזר את חלק החמץ שבסבונים וקרמים כדי שיהיה ראוי לאכילה.

כאמור, גם הרב משה פיינשטיין זצ"ל פסק להקל בכל הנוגע לקרמים וכדומה בשימוש שאינו לשם תענוג. הרב שמעון אידר (הלכות פסח, עמ' כז) מצטט שכך פסק הרב פיינשטיין אף לעניין שימוש במשחת שיניים בפסח, וביאר שאין לחשוש לבליעת המשחה, כי במקום שאדם בולע ללא כוונת אכילה לא נאמר הכלל של "אחשביה" (משנה ברורה תמב, מה, על-פי מגן אברהם ותרומת הדשן).

עם זאת, הרב אידר מביא שכיון שניתן להשיג בקלות משחת שיניים תחת השגחה, יש להעדיפה על-פני משחות אחרות.

סוגים שונים של אלכוהול

יש לציין שלא בכל אלכוהול מתקיים חשש לחמץ. אלכוהול מסוג מתנול ואיסופרופיל נקי מחשש חמץ, ואף אתנול מופק לעתים קרובות מבסיס של כמיכלים או מדגנים שאינם חמץ. דגנים אלו, כגון תירס ואף תפוחי אדמה, זולים יותר מדגני חמץ, ולכן ברובם שלא מוצרי קוסמטיקה אין בפועל חשש לחמץ.

שיקול זה מצטרף לשיקולים להיתר האמורים מעלה בכל הנוגע למוצרי קוסמטיקה בפסח. כאמור, לדעת רוב רובם של פוסקים אין בהם כל חשש, ומותר להשתמש בבושם, דאודורנט, סבון, חומרי ניקוי, וכך הלאה, ללא חשש.

עם זאת, המנהג הנפוץ הוא כן להיזהר בנוגע לסבון כלים להשגחה מיוחדת לפסח. בנוסף, רבים מבין גופי הכשרות מפרסמים רשימות ארוכות של מוצרים עם השגחה לפסח, מצלחות חד-פעמיות ועד ספריי שיער, ואפילו דבק. כידוע לנו היטב, בכל הנוגע לחג הפסח אין באמת גבולות לזהירות בהלכה ובמנהג.

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *