פסחים נ"ג ע"א, אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא, מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ. אמר רב פפא דוקא בשר אבל חיטי לא, דמינטר לפסחא קאמר. ומפרש רש"י, דמש"ה לא חיישינן שכוונתו למכרן ולקנות בדמים קרבן פסח. ולפ"ז בכל דבר חוץ מחיטי צריך להזהר. והש"ע מחמיר רק בבשר, אבל המהרי"ל ואו"ז מחמירים בכל דבר, והש"ע הרב ומ"ב כתבו שטוב לחוש לדבריהם. ולכן יש לומר שקונה ליום טוב. ולומר באידיש שקונה על פסח (אוף פסח), אין חשש (מג"א).

הרוקח מביא מירושלמי, שאסור לומר כמה טורח פסח זה, כי רשע מה הוא אומר וכו'. והחק יעקב מלמד זכות, שנאמר רק על הקרבת קרבן פסח שהיא מצוה דאורייתא, אבל לומר על הזהירות והחומרות היתירות אין קפידא. אבל מש"ע הרב נראה שרק לימד זכות, אבל  לכתחילה יש להזהר.

דיני ערב פסח

עשית מלאכה (טוש"ע סי' תס"ח)

בערב פסח אחר חצות אסור מד"ס לעשות מלאכה כמו בחוה"מ (פסחים ר"פ מקום שנהגו), כי הוא זמן שחיטת הפסח, ויום שיחיד מביא בו קרבן הוא כיו"ט (ירושלמי בר"ן שם).

לכן צריך לגמור את הכביסות (מ"ב ס"ק ז') [דהיינו עכ"פ להכניס למכונה לפני חצות], להסתפר (שם ס"ק ה') וליטול צפרניים לפני חצות (שם). ובדיעבד יכול ליטול צפרניים גם אחר חצות (שם בשם א"ר), אבל להסתפר אסור, אלא ע"י גוי (שם). וצריך לזכור להתגלח קודם חצות, להנוהגים כן. מותר לתקן בגד ולתפור כפתור לצורך יו"ט (ראבי"ה וש"ע סעי' ב'), וא"צ שינוי כמו בחוה"מ. לגהץ מותר, כי ער"פ קיל מחוה"מ (שעה"צ שם ס"ק ז') ולגהץ גיהוץ רגיל, שהקפלים חוזרים ומתפשטים בלבישה, מותר בחוה"מ (רמ"א תקמ"א ג'), וכן מובא בארחות רבינו, שהורה החזו"א לאחותו.

תענית בכורות  (סי' ת"ע)

 איתא במסכת סופרים שהבכורות מתענים ער"פ, זכר למכת בכורות שנצלו ממנה (טור). ומי שחשאב"ס או אפילו חש בראשו א"צ להתענות (מ""ב ס"ק ב'). וכן מי שאחר התענית א"י לאכול, וע"י זה לא יוכל לאכול מצה ומרור וד' כוסות כהלכתן, לא יצום, וטוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא (שם).

וכ' הרמ"א סעי' ב' שהמנהג שהאב מתענה בעד בנו בכור.

המנהג ע"פ המהרש"ל להקל לאכול בסעודת מצוה, ודלא כמג"א שהחמיר, ולכן משתתפים בסעודת סיום מסכת (מ"ב ס"ק י').

איסור אכילה אחר שעה עשירית (סי' תע"א)

אסור לאכול מצה מעיקר הדין מי"ד בבוקר (ירושלמי), והמנהג מר"ח (מ"ב ס"ק י"ב). מצה עשירה למנהג הספרדים שמקילים לאכלה, (וכן לדידן עד זמן אכילת חמץ) מותר לאכול בער"פ, כיון שאין יוצאים בה יד"ח (רא"ש ותוס' ריש ע"פ). וכן קניידלך מותר לאכול (ש"ע הרב סעי' ח'). ומצה מטוגנת הש"ע הרב מיקל, אבל האמת שתלוי אם טיגון כבישול, ובסי' קס"ח כ' המ"ב בשעה"צ ס"ק נ"ב והחזו"א או"ח סי' כ"ו ס"ק ה' שאינו כבישול, ולפ"ז נראה שצריך להחמיר שלא לאכול אפילו מצה מטוגנת (עפמש"כ שעה"ר סעי' ט', שבלישה במי פירות לבד אין היתר).

ונראה פשוט, דמצות חמץ לחם הן, דסתימת הרמ"א סעי' ב', דכל שאינו יוצא בו יד"ח, מותר לאוכלו, ועיין בפסקי תשובות סוף עמ' רי"ז בשם שו”ת משנה הלכות, שהוכיח כן להדיא מדברי המ"ב (שהם דברי המג"א ס"ק ו' וש"ע הרב סעי' ז'), שאסור לאכול מצה כפולה ונפוחה, רק בגלל שיש ספק אם יוצאים בה, עיי"ש. ובמקראי קדש ח"ב סי' כ"ה ציין לדברי המהרש"א ריש ערבי פסחים, שמצדד שבצקות של נכרים אסור לאכול בער"פ, אף שאין יוצא בהם יד"ח כיון דאינם משומרים, דעכ"פ טעם מצה להם. אמנם הביא בעצמו ממאירי להיפך, והרי קיי"ל שכל שלא ראו האחרונים דברי הראשונים, ודאי עיקר כהראשונים, וכן נראה מסקנת המקראי קדש שם, ודלא כמו שהביאו בספר דיני פסח ושבועות ובפסקי תשובות שם בשמו. ובר מן דין, אפילו אי נימא כהמהרש"א, ג"כ נראה פשוט דכוונתו לאסור כל מצה, אף אם אין יוצאים בה יד"ח, כיון דעכ"פ טעמה שוה לטעם מצה שיוצאים בה. אבל אין כוונתו לאסור חמץ ממש, אף שאין בין טעמו לטעם מצה כלום, דעכ"פ אין זה מצה כלל.

אחר זמן מנחה קטנה (וחצי שעה קודם) אסור לאכול פת (משנה ריש ע"פ), כדי שיאכל מצה לתיאבון, ופירות וירקות מותר (גמ' שם ק"ז ע"ב, דמיני תרגימא מותר) רק אם לא ימלא כריסו מהם (רמב"ם ספ"ו מחו"מ וטוש"ע), וחמשת המינים שבושלו במי פירות אסור [ומסתבר דה"ה קניידלך] (הכרע"ת המ"ב ס"ק ג' דלא כח"י ושעה"ר). והמג"א מחמיר שלא לאכול ירק מבושל והאח' מתירים. וכ' השעה"צ (ס"ק ה') שנהגו לאכול תפוחי אדמה.

קטן שאינו יודע מה שמספרים מיצי"מ, מותר להאכילו מצה, אבל אם יודע אסור, כי אם יאכל מצה גם מבעו"י לא יהיה שינוי בלילה, ולא יתמה על השינוי, כך שיוכל אביו לקיים והגדת לבנך (תה"ד, רמ"א סעי' ב'). ומסתבר שבזה"ז ילד בגיל 4 ששומע בגן יצי"מ, צריך להחמיר. ואין הבדל בין ילד לילדה.