"…זאת תהיה תורת המצורע…ולקח למיטהר שתי צפרים חיות טהורות…" (ויקרא י"ד, ב-ד)
"טהרות – פרט לעוף טמא, לפי שהנגעים באין על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול…" (רש"י)
במדרש רבה (פרשה ט"ז, ב) מובא מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: "מי רוצה לרכוש סם חיים". התאספו סביבו אנשים רבים, וגם ר' ינאי, שבאותה שעה ישב בטרקלינו, שמע את הכרזתו וביקש ממנו שיגש אליו וימכור לו את סם החיים. אמר לו הרוכל: " לא אתה צריך סם זה ולא כל הדומים לך". הפציר בו ר' ינאי, ולבסוף הגיע אליו הרוכל, הוציא לו ספר תהילים והראה לו את הפסוק "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע…סור מרע ועשה טוב". אמר ר' ינאי אף שלמה (המלך) מכריז ואומר "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו"…כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו…"
רבים מן המפרשים עמדו על השאלה מה חידש הרוכל לר' ינאי ומדוע סבר בתחילה שר' ינאי אינו זקוק לסם חיים? יתרה מזו, וכי ר' ינאי באמת האמין שיש סגולה לחיות חיי נצח ע"י "סם חיים"?
ביאור מיוחד לכך כתב החתם סופר בספרו על התורה "תורת משה":
פעמים שהאדם שרוי בעלטה גדולה וצרות רבות רודפות אותו, ומרגיש מיוסר, בודד ועצוב עד שחש "למה לי עוד חיים". וכנגד זה אמר התנא במשנה במסכת אבות: "על כורחך אתה חי" כיון שהקדוש ברוך הוא חפץ בחייו.
אולם, ישנה דרך אחת להאיר את חשכת ליבו: הלא גם בתוך הצרות אם יפתח האדם את עיניו יגלה שהקדוש ברוך הוא רחום ובחסדו מיטיב עימו ושולח לו קרני חום ואהבה. גם אדם חולה ומיוסר יוכל לגלות שפתאום הרופא מאיר לו פנים, או שחברו הטוב בא לבקרו והביא לו מה שרצה אף מבלי שביקש ממנו, ועוד כהנה וכהנה נקודות אור קטנות הנשלחות משמים לשמחו. מטרתם של אותן נקודות אור להזכיר לאדם שהוא ב"ידיים טובות" וכל הנעשה עימו מושגח מלמעלה ע"י ריבון העולמים האוהב אותו וחפץ בטובתו.
מבאר החתם סופר כי אותו רוכל גילה לר' ינאי סוד גדול: אם האדם אכן יתבונן בטובות הנעשות עימו "בחצי הכוס המלאה", הקב"ה יברך אותו שכל הצרות הסובבות אותו בעוה"ז יהפכו להיות טובה בעוה"ב, ואז יהפכו גם חייו בעוה"ז להיות טובים יותר. וזהו מה שגילה הרוכל: "מי האיש החפץ חיים" – כלומר המעוניין במרשם לחיים מאושרים, להנות מחייו ולא להיות בבחינת "על כורחך אתה חי", עליו לקיים את המשך הפסוק: "נצור לשונך מרע" – לא יאמר על שום דבר שהוא רע, רק יקבל אותו באהבה. ואז יחוש את קרבת ה' ואהבתו וממילא גם יתהפכו צרותיו לטובה.
לפ"ז מובן מדוע היה ר' ינאי מעוניין לרכוש את סם החיים, ודאי ידע שאין זו סגולה לחיי נצח, אלא הבין שלאותו רוכל ישנה עצה לנצל את החיים בעולם הזה שיהיו חיים מאושרים ושלמים, וע"כ ביקש ממנו את עצתו.
אך הרוכל הכיר את גדלותו של ר' ינאי וידע שהינו עוסק בתורה תמיד וממילא התורה מלבשתו ענוה, נעימות ואהבת ה', כדברי הרמב"ם הידועים כי שתי דרכים הן להגיע לאהבת ה': האחת, התבוננות בפלאי הבורא, והשניה, באמצעות עסק התורה. וא"כ ר' ינאי שכולו שקוע בתורה כבר ממילא זוכה לחיים מאושרים ולא זקוק לעצתו, ולכן סירב להציע לו את "מרכולתו". אך משהפציר בו הראה לו את הפסוק בתהילים ואת פירושו באופן כ"כ פשוט ומובן, המתאים לכל אדם, שהדרך הנוספת לחיים מאושרים היא לחשוב על פלאי הבורא ולדעת שכל מה שעושה הוא רק לטובה. ומששמע ר' ינאי פירוש זה שמח ואמר שזהו המקור לדברי שלמה המלך, החכם מכל אדם, "שומר פיו ולשונו (-מלדבר רע) שומר מצרות נפשו" (-גם הנפש שלו נעשית שמחה ושוכח את צרותיו).
יסוד זה ביאר גם האור החיים הקד' בפרשת ויגש (בראשית מ"ו, ז) על הפסוק "בניו ובני בניו עימו, בנותיו ובנות בניו…הביא אתו מצרימה" שכולם ידעו שיורדים למצרים לשיעבוד, אלא שיש שרצו לרדת מרצון לקבל עליהם גזירת מלך, ויש שירדו בעל כורחם. ואותם שירדו מרצון לא היו כלל בשיעבוד, ורק אלו שירדו שלא מרצון היו בשיעבוד "כי סמא דיסורי – קיבולי" כלומר הסם המרפא את היסורים הוא קבלתם באהבה.
