לתרומות לחץ כאן

אם בני זוג שהתגרשו נחשבים כשתי משפחות לעניין מסים המוטלים על בתי אב

אני מתגורר עם משפחתי באחד היישובים מזה כ-15 שנים כל השנים שלמנו מיסי יישוב וכל מה שנדרשנו. לימים התגרשנו ובהחלטה משותפת למען טובת הילדים נשארתי להתגורר ביישוב בדירה נפרדת, עליה אני משלם ארנונה כחוק. כעבור שלוש שנים נדרשתי ממזכירות היישוב לשלם גם מיסי יישוב, גם תשלום בית כנסת, וגם שמירה, בנוסף על מה שמשלמת גרושתי. שאילתי , האם בכלל יש הו"א לדרישה כזאת שכן מאחר ופיצול התא המשפחתי נעשה מאילוץ וכן המשך ההתגוררות במקום.
מה פתאום לשלם כפול על מתן אותם שירותים שקיבלנו קודם? אם הייתי מקים משפחה חדשה, ניחא. אבל במצב הדברים הנוכחי נשאלת השאלה האם רק מחמת שנתגרשתי מחוייב אני לשלם פעמיים? והאם זה שבשתיקתם בשלש השנים האחרונות שלא תבעו כלום. האם אין זו הסכמה על הנ"ל.
אודה מאד להתייחסותכם.

תשובה:

שלום רב,

השתיקה במשך 3 שנים אינו מוכיח על הסכמה.

לגבי ארנונה ודמי שמירה אני מניח שהחיוב הנהוג הוא לפי דירות, ואם כן גם משפחה אחת שמתגוררת בשתי יחידות משלמת פי שנים, כל שכן אם התגרשו. ובכל מקרה נראה לי שניתן לחייב משפחה שהתגרשו כשתי משפחות. לגבי בית כנסת יש לחייב רק את הגברים ולא את הנשים ולכן אין לחייב את גרושתך.

מקורות:

לעניין בית כנסת עיין בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קסז (וכעין זה בסי' קנט) שכתב וז"ל: "ונפשות היינו כל בעל בית עם כל בני ביתו, אנשים ונשים וטף הסמוכים עליו נפש אחד יחשב".
יש מקום לומר שהחתם סופר לא פסק כן, אלא לעניין הוצאות בניית בית הכנסת, שהחיוב מוטל רק על הגברים. אך נראה שדברי החתם סופר לא נאמרו דוקא בבניית בית כנסת, כיון שהחתם סופר למד שיש לחלק בבית הכנסת גם לפי נפשות מהגמ', משמע שמפרש את המונח בגמ' שמחלקים לפי נפשות, שפירושו לפי בתי אב. גם בשו"ת כנסת יחזקאל חו"מ סי' פד פסק שלפי נפשות היינו לפי בעלי בתים. ועיין גם בספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר) על שו"ע או"ח סי' נג סעיף כג שמחייב לשלם לצורך שליח ציבור גם עבור הבנים הגדולים שחייבים במצוות. החזון איש בב"ב סי' ד אות יט כותב שנפשות היינו לפי בעלי בתים ואין מחשבים את הנשים והבנים, ומדייק כן מהרמב"ם, אמנם, הוא מציין, שהנימוקי יוסף בב"ב דף ה ע"א כותב במפורש שמשלמים לפי מספר הנפשות שבבית. וכן משמע גם בתרומת הדשן סי' שמה כהנימוקי יוסף שכתב שם וז"ל: "וכל מה שמחשבין לפי הנפשות נראה דאנשים ונשים וטף שוים בדבר, דלכולהו אית להו סכנת נפשות. ואף על גב דאמרינן פרק אין מעמידין (ע"ז דף כה ע"ב) אשה כלי זיינה עליה ופי' האשירי שם משום דהאשה אומללה ושפלה ואינה בת מריבה אין מתקנאים בה ואין הורגין אותה, רש"י לא פי' כן אלא פירש דכלי זיינה עליה לפי שמאנסין אותה לזנות ולכך בטוחה היא מן ההריגה. ולפי זה בתרי גווני היא בסכנה חדא משום ערוה וחדא משום סכנת נפשות דאיכא צנועות דמסרי נפשייהו… ובטף נמי הסכנה ברורה שמא יחטפום כדי להעבירם לדתם". אמנם יש מקום לבעל דין לחלוק ולטעון שנשים הכוונה לאלמנה או גרושה בעלת בית, וטף הכוונה לילד יתום, אבל לעולם משלמים לפי משפחות, אבל פירוש זה דחוק ביותר, ובפשטות נראה מדבריו שמשלמים לפי מספר בני הבית ולא לפי משפחות וכדעת הנימוקי יוסף.

למעשה נראה שלעניין בית כנסת אין מקום לחייב את הנשים כיון שאינן מחויבות להגיע לבית כנסת. לעניין ארנונה ודמי שמירה אין מקום לחשב גרוש וגרושה כמשפחה אחת, אבל בין כך מסתמא נהוג לחייב לפי יחידות דיור.

הימנעות מתביעה איננה הוכחה על וויתור או מחילה, רק לעניין אלמנה שלא תבעה כתובתה 25 שנים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל