מכרתי שמלה למשהי על דעת שהיא קונה ממני את השמלה (את השמלה תפרתי לעצמי ומכרתי אותה לאחר שימוש ב-350 ש"ח -נאמר לה שהשמלה יד 2)
לאחר שבועיים מתקשרת אלי הקונה ומתנצלת שהיא עדיין לא החזירה לי את השמלה, כך הבנתי מדבריה שהיא הבינה שאני רק משכירה לה את השמלה.
האם אני צריכה לומר לה מה היה דעתי מלכתחילה (למכור) או שאני יכולה להתעלם מהאמת שבתוכי ולקחת את השמלה חזרה.
תשובה:
שלום רב,
את חייבת לומר לה שהתכוונת למכור לחלוטין.
מקורות:
גם אם לקונה לא הייתה כוונה לקנות, מכל מקום השמלה הייתה בביתה וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בדבר שהוא זכות לו, עיין שו"ע חו"מ סי' רמג סעיף כ. הרמ"א בחו"מ סי' רסח סעיף ג מביא שתי דעות אם חצר קונה סחורה בזול, אבל במקרה זה שהכסף כבר שולם, נראה שקונה לכל הדעות.
במקרה זה ברור שהקונה טועה וחושב שהיא שכרה (עיין שו"ע חו"מ סי' רלב סעיף ב), שאם הייתה מתכוונת להחזיר את השמלה לשם מתנה, למה לה להתנצל.
האם דין זה נאמר דווקא בגלל שהיא הכניסה את השמלה אל ביתה. או שאפי' לא הכניסה את השמלה לביתה ג"כ קנתה בקנין חצר/יד
(חצר משום יד אתרבאי. ומה שלא יכולה לזכות ע"י ידה כיצד תזכה ע"י חצרה)
בקנין יד יש בעיה, משום שאין כל השמלה נכנסת לתוך היד. ובקנין הגבהה יש צורך בכוונה. עיין נתיבות סי' קצח סק"ג ובסי' ר ס"ק טו. ועיין עוד בס"ק יד שם אם צריך כוונה לקנות כאשר דעת אחרת מקנה.
א. התוס' בב"ב דף נד. ד"ה אדעתיה דציבי כתבו שאם יודע שנמצא בחצירו ואינו מתכוין לקנות אינו קונה
ב. בענין חצר של אשה שהבעל אוכל פירות יש נידון מי מהם זוכה בחצר עי' גיטין עז. מחלוקת רש"י ורמב"ם
ג. ברמ"א רסח ס"ג מבואר שבדבר שאין רגיל לבוא לחצר מחלוקת אם קונה שלא מדעתו
ד. מאידך גיסא יש לומר שחל הקנין ע"י משיכה שקונה אף בלא דעת קונה כשיש דעת אחרת מקנה עי' רעק"א שו"ת מהדו"ק סי' לז
א. דברי התוספות אמורים במקרה שהוא לא התכוון לקנות את השטר, על אף שידע שהוא בחצירו והוא הפקר. ולא בנידון דידן שהיא לא ידעה שבעלת הבגד מתכוונת למכור לחלוטין. אגב, הש"ך בחו"מ סי' רעה סק"ג חולק על התוספות ועיין בנתיבות שם סק"ב.
ב. לגבי השאלה, מאי נפק"מ מי זכה, הם לא חושבים על גירושין ח"ו.
ג. בגדים שקונים רגילים להגיע לחצר והיא עשויה כדי לאכסן את הבגדים.
ד. הגבהה בדעת אחרת לא ברור אם קונה לכל הדעות. עיין בנתיבות סי' ר שציינתי בהערה הקודמת. אבל גם לפי הצד שהגבהה קונה בדעת אחרת מקנה גם ללא כוונת הקונה, אם כן כל שכן שחצר קונה. וכי שייך שהגבהה תועיל יותר מחצר.
השאר תגובה