שלום רב,
לפני כ 3 שנים בהיותי רווק חזרתי בתשובה,ולאחר ששמעתי הרצאה על
חשיבות חתונה בהפרדה מאוד רציתי לנהוג כך,נשבעתי שאעשה חתונה בהפרדה.
לא זכור לי אם הוצאתי את המילים בפה או רק בלב אמרתי לשון שבועה.
הניסיון היה קשה מאוד והמשפחות לא דתיות ולצערי לא עמדתי בניסיון.
מה עליי לעשות,הדבר מעיק עלי מאוד.
תשובה:
שלום רב,
אכן בשעת מעשה ודאי כהוגן עשית כשקיבלת החלטה שלא להתחתן בחתונה מעורבת. אולם מאחר שלא עמדת בזה ודאי עליך לעשות תשובה על כך. וראה במקורות בענין איסור השבועה
מקורות:
א
לא ברור שאכן יש כאן שבועה, שהרי אתה מסופק אם חשבת על כך בליבך או שמא הוצאת את זה גם מהפה. ראה ברמב"ם (שבועות פ"ב ה"י): "מי שנתכוון לשבועה וגמר בלבו שלא יאכל היום או שלא ישתה ושדבר זה אסור עליו בשבועה ולא הוציא בשפתיו הרי זה מותר שנאמר לבטא בשפתים, אין הנשבע חייב עד שיוציא ענין שבועה בשפתיו". אם כן יש כאן ספק האם עברת על איסור שבועה או לא בזה שלא קיימת את שבועתך.
בנוסף יש לדון אם יש כאן איסור שבועה, מבואר בנדרים ח,א: "מנין שנשבעין לקיים את המצוה? שנאמר 'נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך'. ומקשה הגמרא: והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא? אלא הא קמ"ל, דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה". כלומר מכאן אנו למדים שאכן ראוי להשבע את דבר המצווה כדי שיזרז את עצמו לקיים את המצווה. ואם כך בשבועתך אכן נהגת כהוגן, וכפי שהביא הרמב"ם (שבועות פי"א ה"ג).
אלא שמאחר שלא עמדת בניסיון, מבואר שם הר"ן כי אין ספק שלמרות שראוי להשבע על דבר המצווה, אין ספק שאם עבר על השבועה שהוא עבר על איסור בל יחל. אולם בהגהות רע"א שם ציין לדברי הרמב"ן שמאחר שהוא מושבע ועומד מהר סיני הרי לא חלה השבועה כלל. א"כ לדבריו לכאורה יש לדון מאחר שיש איסור לערוך חתונה מעורבת, א"כ היית מושבע ועומד מהר סיני שלא לערוך חתונה כזו, א"כ לא תפסה השבועה שנשבעת.
אכן ראה בקצוה"ח סי' עג סק"ה שכתב שגם לדעת הרמב"ן למרות שאין לוקה אם עבר על שבועתו הנ"ל. מ"מ איסור יש. אולם בספר אפיקי ים (סי' לו סק"ד) האריך להוכיח שלדעת הרמב"ן אפילו איסור שבועה אין.
עוד יש להעיר, כי לכאורה גם לדעת הר"ן אין כאן איסור שבועה. משום שיש חילוק בין מצוות עשה למצוות לא תעשה. דעת בעל המאור (ראה סוף פרק ג' בשובועת) כדעת הר"ן שהעובר על שבועות לעשה לזרז עצמו עובר גם על "בל יחל דברו". ולמרות זאת כתב כי אם הוא נשבע שלא לאכול נבלות, אינו עובר על איסור שבועה אם אכן אכל. וראה ברע"א (יו"ד סי' רלח סעי' כא) שביאר כי החילוק הוא שבמצוות לא תעשה הרי שאין איסור חל על איסור, ולכן לא חלה השבועה. וראה עוד בש"ך שם ס"ק ה'. ובספר אמרי בינה נדרים סי' כט. אלא אם כן שאם נאמר שאיסור של חתונה מעורבת הוא איסור דרבנן. א"כ בודאי שהשבועה חלה שהרי הוא מוסיף איסור דאורייתא בשבועתו.
ועי' עוד באפיקי ים שם שדן בענין שבועת שוא. אם עבר על שבועותו נמצא שלא הזדרז ע"י השבועה, האם עבר על שבועת שוא.
ב
נקודה מעניינת נוספת יש להעיר, אם אכן חלה השבועה, ובכל זאת החתונה התקיימה מעורבת, היה מקום לדון על עצם הקידושין אם חלו או לא.
אין ספק שקידושין חלים למרות שיש עבירה במהלך החתונה בזה שהיא מעורבת. כי אין קשר בין מעשה הקידושין לעברה שיש אח"כ. אולם אם כרכת את הקידושין עם החתונה המעורבת, בזה שאמרת "אני לא אתחתן בחתונה מעוברת" א"כ בהנחה שהשבועה חלה, הרי עצם החתונה אתה עובר על השבועה. א"כ אם נאמר שההלכה היא "אי עביד לא מהני" כלומר, אדם שעושה מעשה שיש בו חלות שהתורה אומרת שלא לעשות זאת, לא חל המעשה שעשה. א"כ הרי שלא תפסו הקידושין. יש רע"א באיזה מקום שמסתפק בענין האם אנו אומרים על דבר כזה "אי עביד לא מהני".
גם יש דיון האם באיסור נדרים ושבועות שייך הדין של "אי עביד לא מהני" או לא. משום שאיסור זה נחשב ל"איסור שבדה מליבו" כלומר, לא איסור רגיל מהתורה, אלא איסור שהוא עצמו יצר ע"י שבועתו. וכמובן בכל זה לא באתי אלא לעורר.
