חתן שהוא ב7 ברכות שלו יוצא לעבודה כרגיל?
תשובה:
מצוה על החתן בכל שבעת ימי המשתה לשבת בביתו ולשמח את אשתו, ואינו רשאי לעשות מלאכה בז' ימים אלו. אולם, אם אין לו מעות המספיקות לכדי פרנסתם באותם ימים, רשאי הוא לעסוק במלאכה כפי השיעור הנצרך למזונותיהם.
מקורות:
בספר משנת הכתובה להגאון רבי משה קליין שליט"א אב"ד אונגוואר פרק יד סעי' י הרחיב בשאלה זו, וכתב כתב: ז"ל הרמב"ם (הל' אישות פ"י הל' יב): "הנושא בתולה תיקנו חכמים שיהא שמח עמה שבעת ימים, אינו עוסק במלאכתו, ולא נושא ונותן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח", וכ"ה בשו"ע (אבהע"ז סי' סד סעי' א). וע"ע בדברי הרמב"ם (הל' אבל פי"א הל' ז) ד"שבעת ימי המשתה הרי הן כרגל" (ועי' בריטב"א שלהי מס' תענית), ויסודם של דברים בסוגית הגמ' בכתובות (ה ע"א). ומ"מ נראה פשוט, דכיון דהלכה זו אינה אלא מדרבנן, וחיוב הבעל לזון את אשתו ולפרנסה לדעת רבים מן הפוסקים הוא מדאורייתא, לא העמידו חכמים דברים לעקור עיקר דין תורה האמור בפסוק "שארה לא יגרע".
זאת ועוד, גם לדעת הסוברים דחיוב מזונות דרבנן, כיון שכל עיקרה של תקנה זו אינו אלא בכדי שיהא שמח עמה כל אותם הימים, נראה פשוט שכאשר הם סובלים חרפת רעב ואין השמחה שורה במעונם, עדיף טפי שיעשה במלאכה וישמחה בשארית היום במאכלים ערבים כפי רגילותה.
כמו כן נראה פשוט, דכיון שחיוב המזונות מוטל עליו בתורת חוב ממון, עדיף הוא משאר צרכיו, ומותר לטרוח בקיומו אפי' בז' ימי המשתה.
וביותר, למש"כ במנחת פתים ע"ד השו"ע שם, דגדר תקנת חכמים זו היא לעשות אותם הימים כחולו של מועד, והרי כאמור לעיל אדם שאין לו מזונות לצורך המועד רשאי לעסוק במלאכה בימי המועד לצורך השגתם [ואין לחוש בזה למראית העין, דכבר כתב הפרי חדש יו"ד סי' פז ס"ק ז, דלא חיישינן להכי אלא היכא דאיתמר, ואין לנו לחדש גזירות מדעתנו, ועיי"ש כרתי ופלתי ס"ק ז, דמעשים בכל יום שאנו נותנים יין אדום הנראה כדם לתבשיל של בשר ואין אנו חוששין בזה למראית העין].
אמנם, לענין יום הראשון משבעת ימי המשתה עי' מנחת פתים שם בשיטת הרא"ש (ריש כתובות), דביום זה אסור במלאכה מדאורייתא, וכדכתיב (שיר השירים ג, יא): "ביום חתונתו, וביום שמחת ליבו". ולפי"ז אפשר, דביום הראשון אסור לעסוק במלאכה, אלא ילווה מעות, ולמחר יעשה במלאכה ויפרע חובו דמאתמול [דאף דכתבו הפוסקים דהמחזר על הפתחים בא לידי עצבות, עי' באור הלכה סי' תקמב שהתיר משום כך מלאכה בחוה"מ, הלוואה שאני].
מיהו מלתא דפשיטא הוא, שחוב גמור מוטל על החתן לדאוג קודם נישואיו שלא יבוא לידי כך, אלא יהיו מזונותיו מצויים לו לכל שבעת ימי המשתה, ויקיים תקנת חז"ל כדת, וכמבואר בסוכה (כה ע"ב) דהחתן ושושביניו אינם יוצאים מבית החופה כל שבעת הימים, ועוסקים בשמחת הנישואין.
[1] בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי'
וכלה יכולה לעבוד?
לא. ימי השבע ברכות נחשבים לגבי החתן והכלה כחול המועד.
ואם בתור כלה לא ידעתי והלכתי לעבוד?
תזכו לחיים טובים ומאושרים תמיד!
שלו׳ם
ומה הדין אם החתן עובד אצל משהו אחר, האם הוא חייב לבקש חופשה לז׳ ימי הז׳ ברכות?
בהחלט.
השאר תגובה