גדר איסור הרהורי עבירה

שלום לכבוד הרב
רציתי לשאול אם נפגשתי פעם עם בחורה לצורך שידוך ואני רוצה להציע הצעה זו לחבר והוא רוצה בערך איך המראה החיצוני ואני כבר בקושי זוכר איך נראתה הבחורה האם מותר להתרכז לנסות לשחזר איך נראתה [כמובן שהיתה צנועה ולא מחשבת זנות ]

גם רציתי לשאול מה גדר הירהור עבירה האם הגדר שחושב במעשה עבירה או בדמות אשה לתאוה וכן דמיון אשה שאינה צנועה רק זה אסור
או
גם שרק נזכר איך נראת אשה צנועה שמכיר שלא מעורב בזה במחשבה להנאות מיופיה או מעשה עבירה זה מותר או אסור??
אשמח אם הרב יצרף מקור לדברים

תשובה:

במקרה שעליו שאלת נראה שאפשר להקל, ובלבד שאתה יודע שלא תבוא על ידי כך למחשבת עבירה. כמו כן, כדי לענות לחברך על שאלתו אינך צריך להתמקד בפרטים עד כדי כך, ודי בכך שתזכור מה היתה התרשמותך ממנה בנושא זה בזמן שנפגשתם. על עצם גדר איסור הרהורי עבירה והחילוק שיש בכך בין סוגי האיסורים השונים, ראה במקורות שנחלקו בכך הדעות.

מקורות:

האריך בכך הגאון רבי משה קליין שליט"א אב"ד אונגוואר בספרו משנת הגר, וכך כתב: מצינו שהצריכו הכתוב כפרה על מחשבת עבירה, וכמו שאמרו בחולין (קמב ע"א): "למען תפוש את בית ישראל בלבם" (יחזקאל יד ה), אמר רב אחא בר יעקב: זו מחשבת עבודה זרה". והיינו שאדם נענש על מחשבת ע"ז. וכמו"כ מצינו לגבי מחשבת זנות שאדם נענש עליה דכתיב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וכמו שאמרו בשבת (סד ע"א): "מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה".

כדבריו מבואר ברש"י פ' מטות (במדבר ל ו) עה"פ: "וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה". דכתב רש"י: "במה הכתוב מדבר, באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה, ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאת למתים, זו היא שצריכה סליחה וכו'" ומקור דבריו בספרי (במדבר פסיקתא קנג).

כמו"כ אמרו בירושלמי (יומא (פ"ח ה"ז), דקרבן עולה מכפר על הרהור הלב, חזינן שההרהור לבד חטא הוא המצריך כפרה ע"י קרבן.

וכמה חילוקים מצינו בזה בדברי רבותינו. הרי"ף על העין יעקב בשבת שם כתב, שהרהור הבא מחמת ראיית העין חמור מהרהור שתחילתו וסופו במחשבה בעלמא.

ביתר ביאור מצינו בהגהות הרש"ש למסכת כתובות (דף ט ע"א), שכתב לחלק, בין "מחשבת עבירה" ל"הרהור עבירה". והיינו, שכאשר אדם מחשב מחשבה בעלמא לעשות עבירה פלונית לאחר זמן, אין הקב"ה מצרף זאת למעשה ואין בכך כלום, אבל כשמהרהר בדבר ומצייר בליבו היאך יעשה הדבר ומה טעם ועונג יש בעבירה זו, טימא מחשבתו, וצריך כפרה גם אם אין כוונתו לעשות זאת בפועל[1].

בשו"ת דברי יוסף (סי' ס) כתב לחלק, בין עברות שכל עיקרן אינו אלא ע"י מעשה, וכגון איסור רציחה וכדו', לעבירות שקלקולם כבר במחשבה בעלמא כע"ז וגילוי עריות, שבזה הוא שאמרו שגם על המחשבה צריך כפרה.

ולפי"ז אם התנה שאינו מקבל עליו להמנע ממחשבת עריות וע"ז אין מקום לספק דידן, דזה אף לישראל נחשב כחטא, אבל אם התנה שלא לקבל עליו מחשבת שאר איסורים יש להסתפק בזה כנ"ל.

אמנם, יעויין במאירי (קידושין לט ע"ב) שכתב: "לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה, שאע"פ שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, כלומר שאין נענש בה כאילו עשה מעשה, מ"מ נענש הוא עליה אחר שמכוין הוא בהרהורו לכונת עשיית העבירה, ושלא נמנע מעשייתה מחמת כבישת יצרו אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל". ומדבריו מבואר, שמחשבת עבירה אינה הנהגה פסולה בעלמא, אלא איסור יש בדבר, והמהרהר בדבר עבירה נענש על כך.


[1] ובבאור הדברים י"ל בזה, ע"פ מה שכתב הרמב"ן באגרת הקודש (פרק ה) וז"ל: "אני רוצה לעוררך על עיקר גדול, ואמסור לך מתנה גדולה בסוד המחשבה היאך היא פועלת הצורה בדבר שהיא נתקבלה ממנו.

הנה רבותינו ז"ל אמרו (יומא כט א): הרהורי עבירה קשים מעבירה, ובמקום אחר אמרו (קידושין מ א): מחשבה רעה אין הקדוש ב"ה מצרפה למעשה חוץ מע"א, שנאמר (יחזקאל יד): למען תפוש את בית ישראל בלבם.

והנני מאיר עיניך בדברים סתומים באו בגמרא. הנה אז"ל (ויקרא רבה טז ד): בן עזאי היה יושב ושונה והיתה האש מלהטת סביבותיו, ורבי אלעזר יושב ודורש וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה רבינו ע"ה. ותצטרך לדעת כי כל אלו הדברים כוונה אחת להם, והנני מבאר:

כי מעין המים בהיותו נמשך ממקום גבוה למקום נמוך, יש כח להעלות אותם המים אל מקום אחר גבוה כנגד גובה המים שיוצאין ממנו. וכן ידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא ממקור הנפש השכלית שנמשכה מן העליונים, ויש כח במחשבה להתפשט ולעלות ולהגיע עד מקום מוצאה, ובהגיע אל המקור אז היא נדבקה בסוד העליון, שמשם נמשכת ונעשית היא והוא דבר אחד. וכשהמחשבה חוזרת להמשך ממעלה למטה, נעשה הכל כדמיון קו אחד ואותו האור העליון נמשך למטה בכח המחשבה שמושכת אותה למטה [ונמצאת שכינה למטה], ואז האור הבהיר נמשך ומתפשט באותו המקום שבעל המחשבה יושב שם. וכן היו חסידים הראשונים מדבקין מחשבתן בעליונים ומושכין האור העליון למטה ומתוך כך היו הדברים מתוספין ומתרבין כפי כח המחשבה. וזהו סוד השמן של אלישע עליו השלום וכד הקמח וצפחת השמן של אליהו". עכ"ל.

ומבואר מדבריו, שכאשר אדם מצייר בליבו מחשבת עבירה פועל הוא עי"כ קלקול בנפשו ולכך הצריכוהו כפרה.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. הרב כתב:
    "אמנם, יעויין במאירי (קידושין לט ע”ב) שכתב: “לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה, שאע”פ שמחשבה רעה אין הקב”ה מצרפה למעשה, כלומר שאין נענש בה כאילו עשה מעשה, מ”מ נענש הוא עליה אחר שמכוין הוא בהרהורו לכונת עשיית העבירה, ושלא נמנע מעשייתה מחמת כבישת יצרו אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל”. ומדבריו מבואר, שמחשבת עבירה אינה הנהגה פסולה בעלמא, אלא איסור יש בדבר, והמהרהר בדבר עבירה נענש על כך.";

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל