כיצד ניתן לצלות את הפסח על קרבו ועל כרעיו, הרי הוא נאסר באכילה מחמת טעמו של החלב שבו והגיד הנשה שלא הוסר ממנו?
תשובה:
בענין זה נחלקו רבותינו הראשונים הרמב"ם והראב"ד בהל' קרבן פסח פרק י הל' יא, שכך כתב הרמב"ם שם:
כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וחותך העצמות מן הפרק ומפרקן אם רצה, וכשיגיע לגיד הנשה מוציאו ומניחו עם שאר הגידים והעצמות והקרומות שיוצאין בשעת אכילה, שאין מנקין אותו כשאר הבשר ואין מחתכין אותו אלא צולין אותו שלם. והראב"ד שם השיג על דבריו, וכתב: א"א בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא ועם קרומות שבראש ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו.
נמצא, שלדעת הרמב"ם יש לצלותו על קרבו ועל כרעיו, ולדעת הראב"ד אכן יש להסיר ממנו את החלב ואת הגיד לפני הצלייה [ומה שאמרו על קרבו ועל כרעיו הוא מלבד חלקיו האסורים].
וכבר ביארו האחרונים, שהרמב"ם סבר שגזירת הכתוב מיוחדת היא לענין קרבן פסח שאינו נאסר מחמת טעם הגיד והחלב. בספרו של הגאון רבי יעקב אילן ראיתי שצידד לומר, שלדעת הרמב"ם נלמד דין זה מפסח מצרים שהיה קודם מתן תורה ולא חששו בו לאיסורים אלו שטרם הצטוו בהם.
בהצלחה.
עדיין לא מחוור, כיון שבשו"ע הלכות פסח סתס"ט, מובא דין שאסור לאכול גדי שלם צלוי בליל פסח, כי זה מזכיר הקרבן, ומשמע שבשאר ימי השנה מותר. והדרא קושיא לדוכתא?
ודאי הכוונה שם אף ללא האיברים הפנימיים. יש הרי שהחמירו כלל לא לאכול אפילו עוף צלוי בליל הסדר, שאף זה מזכיר את קרבן הפסח, למרות שזה רחוק מאוד מאופן עשייתו כהלכתו.
השאר תגובה