מי ששכח ויצא לרה"ר בשבת וכו' עם חפץ ועדיין לא עצר צריך לחזור למקומו. בד"א שעצר לפוש וכו' אבל עצר לכתף וכו'
מה הדין של אם עצר ברמזור. האם זהלפוש או לכתף. א. אם יש רכבים ב. אם אין. ג. אם זה מצד חילול ה'. ד. אם מפחד משוטרים.
להעיר שבשועה"ר כותב לצורך ההליכה.
אם יש כמה שיטות לציינם בבקשה
תשובה:
שלום רב.
נדמה שכתבתם להיפך: אם עמד לפוש נחשב הדבר כהנחה והרי הוא חייב על הוצאותו ואסור לו לחזור עם החפץ לביתו, שאם כן הוא עושה הוצאה נוספת. אולם, אם עמד לכתף – לתקן את המשוי על כתפו – לא נחשב הדבר כהנחה ועדיף שישוב לביתו מיד ויניח את החפץ שם.
אדם שעצר ברמזור נחשב כעמד לפוש, שכן עצירה זו אינה חלק מההליכה כמו בעמד לכף ואינה נעשית לצורך ההליכה, אלא להיפך היא באה כמניעה להמשך ההליכה. אין כל הבדל מפני מה עצר – יש רכב או שוטרים וכיוצא בזה, כיון שסוף סוף נמנע מללכת נחשב הדבר כעומד לפוש. רק עמידה שענינה תיקון לצורך ההליכה אינה מתפרשת כהנחה.
מקורות:
ראה שער הציון סי' שמט יח.
