שלום רב,
אני בעל חנות ספרים. ויש כמה עובדים, מדי פעם אנשים משאירים חפצי ערך. ויש כמה שאילות בדבר כדלקמן:
א) האם על כל חפצי ערך כמו טבעת נישואין ,שעון יד יוקרתי וכו' אומרים שהחפץ הגיע לידי לפני יאוש ולכן מונח עד שיבא אליהו. ואם כן אחרי כמה שנים שהבן אדם לא הגיע האם מותר להשתמש בו או למכור ולשים בפנקס ערך של החפץ.
ב) האם בעל החנות מחזיק בו או כל עובד יכול גם לקחת.
ג) כמה מודעות צריך לשים כדי שיהא נחשב קיימת מצוה. ואם מצאתי חפצי ערך במקום שנמצא שם זמן רב מאוד האם אז גם שמים הודעה (מדובר מעל שנה).
ד) כל שבוע אנשים משאירים דברים. קשה מאוד על כל חפץ להחיל עם הכרזות … האם אפשר לשים הודעה מראש.. שעל כל חפץ נהיה אחראי עד פרק זמן מסוים ואח"כ זה הפקר… ואם הבן אדם לא מגיע זה נחשב כיאוש קודם ומותר לקחת ממש.. תודה וסליחה על כל השאילות בדבר.. אבל זה קורה כל הזמן ולא ברור ההתייחסות לדבר
תשובה:
שלום רב,
א) בחפץ יקר שאין בו סימן הכלל הוא שמסתמא נמצא לאחר ייאוש, כיון שאדם שם לב כשנאבד לו חפץ חשוב. בדרך כלל בתכשיטים יש סימן כיון שיש המון סוגים ועיצובים המשתנים כל הזמן. תכשיטים מזהב אסור למכור ויש לשמור אותם עד שיבוא אליהו.
ב) כל עובד יכול לזכות באבידה שאין בה סימן.
ג) בחפץ יקר יש לפרסם מודעה בעיתונים המפרסמים אבידות חינם.
ד) המודעה תקיפה.
מקורות:
א) עיין שו"ע חו"מ סי' רסב סעיף ו. היות שהזהב יציב יותר מאשר השקלים, אין היתר למכור.
ב) עיין שם סי' רס סעיף ה.
ד) כן דעת הגרי"ש אלישיב וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ חלק ב' סימן מ"ה), בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח' סימן קמ"ו) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ט' סימן ש"ח).
