שלום רב! אני קצת בבעיה. כרגע אני בתהליך של חזרה בתשובה פנימי מאוד והרבה דברים מטרידים אותי. שיקרתי לגבי דברים שאם לא הייתי עושה ככה לא יכולתי להסתדר בחיים… כאילו אם משקרים בשביל מטרה טובה זה בסדר? ואם אין דרך להודות באמת כי אז יהרסו לך החיים מה עושים איך מכפרים? אפשר לתת צדקה? מה לעשות?….באמת שאם לא הייתי עושה ככה לא יכולתי להסתדר בהרבה בחינות בחיים שלי כרגע…איך מכפרים על שקר(גם פיזית וגם נפשית) כשאין אפשרות לספר את האמת?….תודה רבה! אתר ממש טוב עם המון עזרה תודה רבה!
תשובה:
שלום רב,
אני לא יודע על איזה דברים אתה מדבר, אבל אם לא ניתן לתקן ולהודות, אזי צריכים לעשות תשובה.
ראוי להסביר מעט. שקר אינו איסור ככל האיסורים. שקר הינו מדה, אחת מהמדות שעליהם יש להקפיד. דוגמא לכך אנו מוצאים בכמה מקומות בש"ס שמותר לשקר, כמו למען השלום וכד'. אין הכוונה שהשלום דוחה איסור שקר, כשם שמצוות מסויימת דוחה אחרת (לדוגמא, שעה דוחה לא תעשה). אלא הכוונה היא ששקר הינו מדה רעה, ולכן כאשר המטרה היא כשרה וטובה, אינו זה נחשב לשקר האסור, כלומר אין זה נחשב למדה רעה.
דוגמא נוספת לכך אנו מוצאים בדברי הרמב"ם בהלכות שבועות (פרק יב הלכה ח') "צריך להזהר בקטנים הרבה וללמד לשונם דברי אמת בלא שבועה כדי שלא יהיו רגילים להשבע תמיד כעכו"ם, וזה הדבר כמו חובה על אבותיהם ועל מלמדי תינוקות". לכאורה יש לתמוה על הרמב"ם, מדוע כתב שצריך לחנך את הקטנים שלא ידברו שקר כיהם יגיעו לידי איסור שבועת שקר, הרי אסור לשקר מצד עצם איסור שקר. אלא מכאן יש להוכיח, כי הגדרת איסור שקר אינו עבירה בפני עצמה אלא מדה רעה, לכן כתב הרמב"ם את הסיבה כדי שלא יגיעו לידי שבועת שקר. ראיה זו ראיתי פעם שהביא הגר"י פערלא בביאורו לספר המצוות לרס"ג, אלא שאיני זוכר כעת היכן. (הדברים מבוססים שם גם על הסוגיא בסוכה מו,א שלא לבטיח לקטן מתנה ובסופו של דבר לא לקיים, כדי שלא ללמד אותם לשקר, גם כאן, ניתן להוכיח כי אם יש איסור שקר מצד עצמו, מדוע איפוא לא כתוב בגמרא שלא לומר כך לקטן שהרי אסור לשקר).
בכל אופן, אין כאן המקום להאריך, אבל חשוב לציין כי שקר בביה"ד הוא איסור גמור מן התורה ועל כך נאמר מדבר שקר תרחק. ויש דעות שבכלל בענייני ממונות יש איסור מן התורה מהפסוק הנ"ל.
