בס"ד כבוד הרב
יהודי עולה מרוסיה השם משפחה שלו —–, אביו שאינו שומר תו"מ אמר לו שהם כהנים ולבן יש ספק בדבר, לבנו (לנכד) שהוא בכור לא עשו פדיון, מה עליו לעשות?
תשובה:
שלום רב,
אין ספק שהילד חייב בפדיון הבן, ולכאורה אפילו עם ברכה.
מקורות:
משפחה שלא הוחזקה מעולם בכהונה, אדם שאינו שומר תורה ומצוות אינו נאמן לומר שהם ממשפחת כהנים, אפילו אם הוא אומר זאת במסיח לפי תומו.
ראה כאן שהרחבתי בנושא. ועיקרי הדברים הם, שלמרות המבואר באבה"ע סי' ג' שאדם נאמן במסל"ת לומר שהוא כהן. ברור שאין זה אלא באדם שהוא שומר שבת וכו' שיש לו נאמנות בסיסית מדין עד אחד נאמן באיסורין. אלא שחז"ל קבעו שאין אדם נאמן לומר על עצמו שהוא כהן, משום שהוא רוצה לזכות בתרומה וכד'. ולכן אמרו שאם הוא אמר את זה במסל"ת הרי הוא נאמן, שהרי במסל"ת אינו משקר.
אבל אדם שאין לו נאמנות בסיסית מדין ע"א באיסורין, כמו מחלל שבת, שלצורך הענין בזה דינו כמו גוי, מעיקר הדין אין לו נאמנות, ובדאי לא במקום שהוא בא להעיד כנגד הרוב, שהרי בכל מקום רוב ישראל הם. ולכן אין לו גם נאמנות במסל"ת, כשם שלגוי או למחלל שבת אין נאמנות אפילו באיסורין במסל"ת מדאורייתא. ורק בקרבנן או בצירוף דבר נוסף הוא נאמן לטעום מהתבשיל וכד'. ראה שם מה שהבאתי בענין.
בנוסף, גם האב שאמר שהם כהנים, אינו יודע כלל מהנושא של חללות. שיתכן שהם במקורם ממשפחת כהנים, אולם הם נפסלו לכהונה באחד הדורות. ראה מה שכתב בשבט הלוי (ח"י סי' רכה): שו"ת שבט הלוי (חלק י סימן רכה): "ועתה לענין עצם הכהונה של אנשים כאלה, גם לו יהיה נכון שהם באים ממשפחת כהנים, הנה כבר כתבתי בעניי בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ק"ס בענין מחלוקת הקדמונים ביחוסי כהונה בזה"ז אם חזקה גמורה היא כדעת כת הקדמונים שס"ל כן, או רק בגדר ספק בעלמא כדעת מהרשד"ם והשבו"י ועש"ה הבירורים בזה, ובסו"ד הבאתי דברי רבינו המהרש"ל ב"ק פ"ה סי' ל"ה, וכ"כ עוד ביש"ש חולין פ"ח דזרע כהנים קרוב לודאי שנתבלבלו ואם לא כולו רובו נתבלבל ואם לא רוב קרוב למחצה נתבלבל, ובתשובת בית אפרים או"ח סי' ו' הביא דברי מהרש"ל ג"כ וחיזק אותם, אלא דרצה לחלק בין יושבי חו"ל לכהנים יושבי א"י דעכ"פ כהני חזקה הם, וכבר כתבתי שם ועוד מקומות דזה לא שייך לפי מציאות דורינו בא"י דרוב רובם של כהנים שבא"י באו מחו"ל, ואם על כהני חו"ל ע"י שעבר עליהם כוס התרעלה של גליות והגזירות נחליט דכמעט רובם נתבלבלו ה"נ בכהנים יושבי א"י, אבל כמובן אין זה סיבה ח"ו להקל ראש בדיני כהונה כמובן, ומה דהוחזקו הוחזקו בין לזכות, בין לחיוב ואיסור".
"אבל באלו משפחות שכבר מדורות חיו חיים בלי תורה ומצות, וכמש"כ גם כ"ת, באלו שהיו מעודם בקיבוצים חילונים שפרקו עול מכל מצות התורה בעו"ה, והרימו ראש להתיר שם עריות ואיסור אשת איש בלי הגבלה, וגם אם הי' להם אישות אולי ע"י חופה וקידושין הבעלים עצמם ר"ל הפקירו נשותיהם מדעת זל"ז, ביודעם ובלא ידעם, או שלא רצו לדעת משפטי התורה, הנ"ל פשיטא, דזה עדיף הרבה מהמבואר בסוטה כ"ז ע"א ובאה"ע סי' ד' סט"ו לענין פרוצה ביותר דחשבינן בניה כחללים, ואם שם ישנם קצת צדדים להחמיר עכ"פ, לא כן בנדון כזה שהחילוני הזה בא מתרבות אנשים האלה, ואם רבינו המהרש"ל כ' על כהני יראי אלקים דקרוב דרובם נתבלבלו, א"כ בהתוסף עוד על זה כהני הקיבוצים או כהני רוסיא החילונים גמורים מדורות, שכמעט אין ספק דודאי נתחללו, והדברים נוטים שא"צ להתרחק מגרושה הזאת".
זאת אומרת, שלפי דברי השבט הלוי, יש ספק גדול גם מצד החללות, ושל זה הוא אפילו לא מעיד שאינם חללים.
לכן נראה יותר שאין ספק שילד זה חייב בפדיון, וגם לברך עליו. ואפילו אם יפול איזה ספק, ודאי ניתן לסמוך על כך שיש כאן ספק ספיקא, ספק אם הם ממשפחת כהנים, וספק אם הם נפסלו בחללות. ואמנם אין זה ברור לגמרי שס"ס להחמיר מצריך ברכה. מ"מ הדעת נוטה שמעיקר הדין אין כאן אפילו לא ספק.
