קרה מקרה שמישהו אמר בצחוק ובלי כוונה למישהי התנשאי לי?
והביא לה משו שווה פרוטה (לפי הזכור לי מאכל כל שהו)
והיא לא ענתה אבל לקחה את זה כי רצתה לאכול את המאכל ובלי שום הסכמה להצעה.
יש לציין שהבת הייתה מעל 18 והבן לא.
האם יש בעיה? ואם כן מה אפשר לעשות בנידון?
תשובה:
שלום רב,
ראשית, הגיל הרלוונטי הוא 13 בבחור, ו12 בבחורה, ולא 18. אולם לא נראה שצריך לחשוש לקידושין במקרה זה. וראה במקורות.
מקורות:
לא ציינת, אם היו במקום עדים או לא. כי אם לא היו עדים, כמובן אין כל שאלה, אין קידושין ללא עדים. וגם אם יתכן ששמעו על כך עדים, אם לא שמתם לב לכך, נפסק בשו"ע (אבה"ע סי' מב סעי' ג') כי המקדש והמתקדשת צריכים לדעת שיש במקום עדים, ואם אינם יודעים, למרות שיש עדים ששמעו אותם, אין תוקף לקידושין. משום שכל אדם יודע שאין קידושין ללא עדים, ואם כך, לא היתה כאן כוונת קידושין. אולם אם היו עדים ששמתם לב אליהם ששמעו, אנא תפנה שוב ותפרט.
בנוסף, ראוי לציין לדברי הנודע ביהודה (מהד"ק אבה"ע סי' נט) שכתב כי הרמ"א שהביא את המהר"ם שהחמיר בקידושי שחוק, זה רק במקרה שהאשה טענת שזה היה קידושי שחוק. אבל אם גם הבחור מודה שלא היתה להם כוונת קידושין, בפרט שכך זה גם היה נראה לסובבים אותם, אין חשש קידושין.
עוד חשוב להדגיש, כי כל לשונות הקידושין המובאים בקידושין (ו,א) הינם בצורה ודאית. לדוגמא, "הרי את מקודשת לי בטבעת זו" או "הרי את אשתי" הרי את נשואתי" וכו'. אבל בצורה של שאלה "התנשאי לי?" לא מצאנו שהוא לשון קידושין. אמנם, מבואר שם, כי גם אם הוא "דיבר איתה על עסקי קידושין" ותוך כדי זה נתן לה פרוטה הרי זו מקודשת. אבל נוסח כזה "התנשאי לי" מתפרש בציבור כהצעת נישואין ולא כקידושין בפועל עכשיו.
אכן היו שם עדים, מה לעשות?
צריך לברר אצל העדים האם הם היו בטוחים שזה מעשה שחוק, ואם כך לא שייך כאן "דברים שבלב אינם דברים" מאחר שכולם בטוחים שזה מעשה של שחוק. (ראה שם בנודע ביהודה). אולם אם הם לא בטוחים בזה, צריך לזמן אותם לברר בדיוק את פרטי המעשה.
הכל נעשה בדרך צחוק לא היה שום ספק בזה.. קיים ספק או חשש?
ונגיד שבמקרה כזה אחד הסובבים חשב שהוא מתכוון ברצינות? מה הדין?
צריך להבין, אם הבחור והבחורה בטוחים שזה היה בצחוק, זה עדיין לא אומר שאין כלל חחש. שהרי מבואר בקידושין (נ,א) "דברים שבלב אינם דברים". כלומר, המעשה והדיבור גוברים על מחשבת הלב. אבל אם גם הסובבים היו בטוחים שזה צחוק ואין כאן קידושין עכשיויים, אלא לכל היותר הצעת נישואין, שמטרתה היא קידושין עתידיים. אם כן, המעשה הוא מעשה של צחוק ואין לחשוש כלל. אם היה אחד שחשב אחרת זה לא משנה, העיקר איך היה נראה המעשה "מעשה קידושין" או קוריוז וכד'.
ואם ביררו שני הצדדים שזה נעשה בצחוק וגם הסובבים אותם לא לקחו זאת ברצינות. יש לדאוג?
יש צורך לשאול דיין? או שכבודו דיין?
לא אין צורך לדאוג, בפרט שגם "הצחוק" היה הצעת נישואין ולא קידושין בפועל.
לדעתי אין צורך לשאול דיין, אבל אם אתה רוצה לשאול, בודאי אתה יכול. אני כעת איני מכהן כדיין בפועל.
השאר תגובה