שאלה בדיני ערבות,
אדם שלווה מגמ"ח שמחתים בדרך כלל 5 ערבים, והוא מאשר אותם לפני ההלוואה, (הוא טוב, הוא לא טוב),
מה הדין אם הלווה החתים כבר מישהו והמלווה פסל אותו מלהיות ערב, והחתימה נשארה, וחוץ מזה הוא החתים עוד חמשה ערבים, האם הערב השישי (שלא אושר) מתחייב בערבות?
תשובה:
שלום רב,
אם יש בנוסח הערבות לשון הודאה שהוא ערב, תלוי במחלוקת הפוסקים אם מועיל קנין אודיתא להתחייב בערבות. אם אין לשון הודאה ולא קנין נראה שאינו חייב בערבות כיון שהמלווה לא סמך עליו.
מקורות:
לעניין אם מועיל הודאה שנעשה ערב כדין, עיין קצות סי' מ סק"א שאינו מועיל אם לא היה קנין בפועל ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קלו שחולק עליו.
ובסיפור הנ"ל, בויכוח מי לא אושר, מה יהא הדין?
אנא פרט בדיוק את הטענות, משום שכל פרט חשוב כאן. גם אם הוא טוען בודאות שהוא לא אושר, אולי לא יהיה נאמן נגד חתימתו. אבל לצורך כך צריכים לפרט את כל התמונה המלאה
השאלה שלי, אם המלוה מודה שאחד ספיציפי לא אושר, ולא סמך עליו,
האם הערבים האחרים יכולים לטעון שאין הוא נאמן לומר שעליו לא סמך ועליהם כן?,
אני מניח שכל הערבים הם ערבים קבלנים, כך שאין כל נפק"מ, ממילא הוא יכול לתבוע אותם בנפרד.
לא הבנתי את התשובה, אני שואל לגבי נאמנות המלוה לומר את חמשה אלו אישרתי ואת השישי לא?
כוונתי היתה, מאחר שסביר להניח ששאר הערבים הינם ערבים קבלנים. ומהותו של ערב קבלן שהוא חייב את הכל ללא כל קשר אם יש ללוה לשלם או לא. וממילא המלווה יכול להחליט לגבות את כל ההלוואה מחמשת הערבים הנוספים, ולא לגבות מהערב השישי, גם גם השישי באמת חייב.
שאלתך רלוונטית רק במקרה שכל ערב חייב לשלם מעיקר הדין רק את החלק היחסי של הערבות שלו. בזה יש נפק"מ אם יש כאן חמשה ערבים או ששה ערבים.
נניח בערב פשוט, למה הערבים האחרים לא יכולים לטעון שאינך יכול לגבות ממני ותוכיח לי שאותי כן אישרת ורק השני לא, בקיצור איזה נאמנות יש למלוה להחליט ממי לא לגבות?
לא אמרתי שיש למלווה נאמנות. אמרתי שבדרך כלל אין נפק"מ. אולם אם אתה אומר שהמציאות היא שעפ"י דין המלוה אינו יכול לגבות מאחד מהם הכל (שוב, מה שלא סביר). יש לעיין האם הערב נפטר, לא ברור לי כעת.
השאר תגובה