בס"ד
שלום, ידוע שמלאכת מחשבת אסרה התורה ולכן כל מלאכה שנעשתה בשבת במידה ולא היה בה מלאכת מחשבת (כגון מלאכה שאינה צריכה לגופה – חופר בקרקע ועושה גומה שזה איסור דאורייתא אבל כשאין צריך לגומה אלא לחול אזי האיסור הפך להיות דרבנן) שכן אנחנו פוסקים כרבי שמעון, ולכן השאלה שלי האם "מטה את הנר " זה איסור דאורייתא או גזרה דרבנן שהרי האיסור הוא להזרים שמן ולסייע בהבערה שזה איסור דאורייתא אבל כאשר אין לו צורך להזרים את השמן שכן כבר קיים השמן וכל רצונו זה לסייע לו בקריאה האם זה איסור דרבנן שהרי רבנן גזרו לא לקרוא לאור הנר אבל מתוך שיבוא לאיסור ? (זאת אומרת אם הפעולה היא לא לצורך האיסור דאורייתא האם תמיד האיסור הופך להיות דרבנן ?
תשובה:
שלום רב.
ההנחה שהזכרת שאיסור הבערה כל ענינו הוא "הזרמת שמן לנר" אינה מדויקת. כיון שהטיית הנר מגדילה את השלהבת ומוסיפה בבעירה וממהרת אותה, יש בכך איסור דאורייתא והיא מלאכת מחשבת ממש. חכמים החמירו משום כך שלא לקרוא לאור הנר כדי שלא יבוא לאיסור דאורייתא על ידי הטייתו.
