האם נהג שכיר שגרם נזק לרכב, תוך כדי פעולת הצלה, חייב לשלם?

ז׳ בטבת ה׳תשע״ד (10/12/2013)

אני נהג שכיר בחברת הסעות. תוך כדי נסיעה, הבחנתי בילד שידו נתקעה בגדר חשמלית של כניסה לחניון, והיה חשש שאם לא יחלצו אותו מיד, יאבד את ידו. כדי לחלץ את היד, נסעתי אל תוך השער, שברתי אותו, והיד השתחררה. כתוצאה מכך נגרם נזק לחלקו הקדמי של הרכב. האם אני חייב לשלם לחברה על הנזק לרכב?

תשובה:

אתה חייב לשלם לחברה על הנזק, אך תוכל לתבוע את התשלום בחזרה מאביו של הילד.

מקורות:

הצלת חברו, ע"י גרימת נזק לאדם אחר

אם היה במצב זה סכנת נפש, היה הנהג פטור, מכח מימרא דרבה בב"ק קי"ז ע"ב וסנהדרין ע"ד ע"א: "רודף שהיה רודף אחר רודף להציל, ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם, פטור. ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף". אבל בנדון דידן שהיתה רק סכנת אבר, אין סיבה לפטור את הנהג מתשלום.

אמנם לכאורה היה מקום לומר, שכיון דהקטן נמצא במצב של פחד וחרדה, יש בזה סכנת נפש לקטן, כמו שמצינו ביומא פ"ד ע"ב: "ראה שננעלה דלת בפני תינוק, שוברה ומוציאו, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, ואף על גב דקא מיכוין למיתבר בשיפי וכו', ואע"ג דאפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי", ופירש"י: "ננעלה דלת והתינוק נבעת". אבל בודאי אי אפשר להסיק שכל סוגי החרדות שוים אצל קטן, שהרי אם כבה מאור הנר בשבת, והתינוק מפחד, מתירים להדליק לו נר רק ע"י נכרי – עי' כה"ח סי' רע"ו ס"ק י"ד וקצה"ש סי' קל"ד, ולא דנים מצב זה כפיקוח נפש ממש, ועל כרחך שאין לך בו אלא חידושו.

גרימת נזק תוך כדי עשיית מצוה

עוד היה מקום לכאורה לפטור את הנהג, מכח מימרא דאיסי בן יהודה בב"ק ל"ב ע"א: "רץ והזיק בערב שבת פטור, מפני שהוא ברשות", ומדברי הים של שלמה שם (סי' כ"ג) עולה, שהוא הדין לכל רץ לדבר מצוה, דכתיב – הוי רץ לדבר מצוה, וזריזים מקדימים למצוה. וכן מדברי שו"ת חות יאיר סי' ר"ז עולה שכן הדין בכל מצוה שבהול מאד לעשותה. וא"כ בנדון דידן, שבודאי מצוה קעביד להציל אבר של חברו, ובהול הדבר טובא, אין לחייבו.

אלא דאדרבא מדברי החוות יאיר שם ראיה לחייב בנ"ד, שכתב שסתימת הש"ע חו"מ סי' שע"ח משמע כרש"י בב"ק מ"ח רע"ב, דהא דאיסי בן יהודה מדבר רק כשהוזק המהלך ברץ, ולא כשהזיק הרץ את המהלך. ובנ"ד עוד גרע טפי, דהזיקו במתכוין ממש, ובכה"ג מפורש גם ברמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ו ה"ט, שלא פטר איסי בן יהודה, אלא בהוזק שלא בכוונה.

גם בנ"ד אף אם אינו חייב מטעם מזיק, יש לחייבו מטעם שומר, דהרי הוה שומר שכר על הרכב, וגדולה מזו כתב במשובב נתיבות לסי' ע"ב ס"ק י"ז, דאף אם שאל חפץ מחברו כדי להציל מדלקה חייב משום שואל, דלא מצינו שתקנו על זה תקנה דרבה הנ"ל לפטור, וגם הנתיבוה"מ שם שפוטר, לא מיירי אלא כששאל לצורך ההצלה, ולא כשנתחייב בחיובי שומר מקודם, ואח"כ רצונו להציל ע"י החפץ, וא"כ בודאי אין מקום לפטור מכח הא דאיסי בן יהודה, ותבנא לדינא דהנהג חייב בתשלום הנזק לבעל הרכב.

חיוב הניצול לשלם את דמי ההצלה

במשנה בב"ק קט"ו סע"א שנינו: "זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו, אין לו אלא שכרו. ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי, חייב ליתן לו. שטף נחל חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו מאתים, והניח זה את שלו והציל את של חבירו, אין לו אלא שכרו. ואם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי, חייב ליתן לו". וברא"ש בב"מ פ"ב סי' כ"ח כתב, שכל זה אם הבעלים שם, דהיה לו להתנות. אבל אם אינו שם, אף שלא התנה, נותן לו דמי היין והחמור, וכ"פ הרמ"א סי' רס"ד סעי' ג'.

עוד כתב הרמ"א שם: "אם הציל, לא יוכל בעל החמור לומר, חמורי היה עולה בלעדי הצלתך, אלא חייב ליתן לו שכרו. וכן שנים שנתפסו והוציא אחד הוצאות, אם השני יצא מן המאסר בלא השתדלות חבירו, אין חייב ליתן לחבירו כלום, הואיל ולא התנה עמו. ואם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר, לא יוכל לומר, לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה, אע"פ שהאמת אתו, מכל מקום חייב ליתן לו לפי מה שנהנה, לפי ראות ב"ד". והיינו דאנן סהדי דניחא ליה בהוצאה זו.

והנה עור בעד עור וכו', ובודאי יתן אדם כל הון דעלמא שלא יקטעו ידו, כדאיתא בבב"ק פ"ה ע"א – אטו בשופטני עסקינן, וברש"י שם כ' וז"ל, "הא לא שקיל כל ממון שבעולם לצער נפשיה לקוצצה". ואם היה אותו שנתפסה ידו בשער גדול ולא קטן, היה בודאי חייב לשלם כל הנזקים, דאנן סהדי דהכל ניחא ליה.

חיוב אב לשלם על הצלת בנו

וכיון דדרך העולם דגם אב נוהג כן, אם אירע ח"ו כן אצל בנו, דרחמי האב על הבן (וק"ו מהא דכתובות מ"ט ע"ב, יארוד ילדה ואבני מתיא שדיא, עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה), אנן סהדי דאם היה אפשר לשאול פיו, היה בודאי מוכן לזה, ועל כן צריך לשלם כל הנזקים.

ואף שגם שאר יהודים רחמנים בני רחמנים היו ודאי מוכנים לשלם להציל יד של ילד, היינו רק לשלם בתורת צדקה ולא בתורת חיוב, אבל האב ודאי מוכן גם להתחייב מדינא בתשלומי הצלת אבר של בנו.

לאור הנ"ל, הנהג ישלם את הנזק לבעל הרכב ויחזור ויגבה מאבי הילד.