האם חובת שמירת היארצייט ע"י בן פגה אחרי חמישים שנה מהפטירה?
ראובן
תשובה:
כתבו הפוסקים כי חובת שמירת היארצייט אינה פגה גם לאחר 50 שנה, וראה במקורות.
מקורות:
הבן איש חי בספר רב פעלים (ח"ד סוד ישרים סי' י"ז) נשאל אם לאחר עשרים שנה צריך הבן לעשות לו יארצייט כנהוג. והשיב, "כי יום היארצייט אין לו גבול בשנים ואפילו אם יחיה הבן מאה שנים אחר פטירת אביו ואמו צריך לעשות כל ימי חייו יום יארצייט למנוחת אביו ואמו כי נפש האדם אע"פ שנפטרה מהעוה"ז וניצולה מכל עונש ונכנסה לגן עדן אינה קונה שלימות העליות שלה בפעם אחת אלא עולה בהדרגות בזמנים חלוקים ויש נשמה שאפילו עד אלף שנים לא תגיע לכל המעלות שלה הראויות אליה וא"ב תמיד יש תועלת לנפש האדם מכח מעשים טובים של בנו אפילו אחר מאה שנים ויותר".
בקובץ מקבציאל (קובץ יח) הובא מכתב מהרב יהודה מורדן מתלמידי החתם סופר משנת תרמט, במלאות 50 שנה לפטירת רבו החתם סופר, בו הוא השיב לשואל האם יש לנהוג יארצייט לאחר 50 שנה. שם הביא כי המקור לכך שאין לעושת לאחר 50 שנה מקורו הוא בחוקות הגויים, ויש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו. וציין שגם החתם סופר נהג יארצייט ביום יז אלול יום פטירת רבו רבי נתן אדלר, גם לאחר 50 שנה. עובדה זה שמקורו הוא מהגויים, מופיע גם בשו"ת מנחת אלעזר (ליקוטי תשוובת סי' לג) שג"כ אסר להספיק לאחר 50 שנה.
אולם בספר אורחות רבינו (עמוד שה), הובא בשם הקהילות יעקב, "נאמר אמר לי מו"ר זצוק"ל שכעבור חמישים שנה הנפש מסתלקת מהגוף ואין כל תועלת בביקור על הקבר רק לפעמים הקב"ה משאיר נפש של צדיק אחד גם יותר זמן מזה כדי שיהיה אל מי לפנות שיתפלל עליהם בעת צרה או שהצדיק בעצמו רוצה להישאר". עם זאת הוא מציין שם (עמוד שי) ראיתי שמו"ר זצוק"ל אומר קדיש ומתפלל על הוריו אף לאחר חמישים שנה מפטירתם".
כלומר, למעשה נראה שאין מחלוקת, כל מה שנאמר בשם הקהילות יעקב, שאין צורך לעלות לקבר, אבל ודאי ששאר מנהגי והלכות אבלות ביום היארצייט, יש לנהוג לעולם. כל שכן מצוות וכד' לעילויי נשמת הנפטר.
לא עניתם על השאלה !
אולי תפרט יותר, לא הבנתי את כוונתך.
קאתי שהרב נתן אדלר נפטר ב-1800 והחת"ם סופר ב-1839 כך שזו לא הייתה אחרי 50 שנה. בבית הכנסת עדס יש שלט על תרומה בכדי שיורשיו יעשו דבר לעילווי נשמתו, כמדומני ההפטרה בשבת. ל-50 שנה לאחר מותו. זו בקהילה החלבית. אבל אינני יודע מקור הלכתי שלהם.
השאר תגובה