שלום רב,
שכר דירה לשבת ושכח לכבות את הבויילר – הדירה לא היתה מושכרת עד לאחר 3 חודשים, והגיע חשבון חשמל מוגדל.
האם חייב השוכר על תשלום חשבון החשמל? האם יש כאן עניין להלכות מזיק, שומר או אומדן דעת?
תודה.
תשובה:
שלום רב,
על משך השבת הוא חייב מדין מזיק. על שלושת החודשים (אם הבנתי נכון, הבוילר פעל בכל שלושת החודשים) לכאורה תלוי במחלוקת.
מקורות:
הפעלת הבוילר נחשב למעשה מזיק בידים. אף שהייתה לו אפשרות לכבות ולמנוע את הנזק, מכל מקום אם שכח ולא עשה כן הרי הוא חייב על הנזק למפרע, כיון שהרשות להפעיל את הבוילר הוא רק על תנאי שיזכור לכבות.
אלא שיש לדון אם בכך שהוא גורם שהמשכיר יהיה חייב לשלם לחברת חשמל נחשב למזיק בידיים או למזיק בגרמי. והנה התוס' בב"ק דף ק ע"א ד"ה טיהר כתבו שדיין שטעה בשיקול הדעת וחייב את הזכאי, חייב אפילו לסוברים שהמזיק בגרמי פטור, כיון שגרם שיחויב הזכאי בסך שחייבו, ועל פי פסק הדיין התחייב הזכאי מן הדין, שהרי בטעות בשיקול הדעת אמרינן 'קם דינא', תוס' מדמים דין זה לכוהנים שחשבו מחשבת פיגול בקרבן במזיד שחייבים לשלם לבעל הקרבן, אף שלא הזיקו רק במחשבה, כיון שעל ידי מחשבתו נפסל הקרבן. ועיין בקצות החושן סי' כה סק"ב שכתב שאף שמלוה שמכר שטר חוב ומוחלו, נחשב למזיק בגרמי, אין זה אלא מטעם שאין לקונה שטר חוב רק שיעבוד נכסים, וכיון שהנכסים המשועבדים אינם ממונו ממש, אין המוחל מזיק אלא בגרמי, אבל מי שמזיק גוף החוב, או שגורם על ידי דיבורו שחבירו יחויב במה שלא היה חייב, דינו כמזיק גמור. אבל דעת הרי"ף בסנהדרין דף יא ע"ב שדיין שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד פטור לפוטרים מדינא דגרמי אפילו לסוברים דאמרינן 'קם דינא', וכן הכרעת הש"ך בסי' כה סק"ה אות ב. ונראה שאף אם החיוב הוא מדינא דגרמי מכל מקום הרי הוא חייב אף אם שגג כיון שהוא פושע (וכמו שכתב הש"ך בחו"מ סי' שפו לעניין מראה דינר לשולחני) ששכחה היא פשיעה.
ובנידון דידן, לגבי שלושת החודשים, השוכר יכול לטעון שלא היה אמור שהמשכיר לא יכבה את הבוילר וממילא המשכיר הזיק לעצמו בכך שלא בדק את הדירה במשך כל התקופה. והנה בשו"ע סי' תיח סעיף יח נפסק "הניח גחלת על בגדו של חבירו ונשרף, חייב, שאינו חושש לסלקו כיון שזה חייב לשלם לו", שאף על פי שהניזוק ראה שבגדו עומד להישרף ויכול לסלק את הגחלת, המזיק חייב, שהניזוק רשאי להניח את הבגד להישרף ולחייב את המזיק בדמי הבגד, אמנם אם הניח המזיק גחלת על עבד קטן שהיה כפות, והאדון עמד ליד העבד ולא סלק את הגחלת, כתב הסמ"ע שם בס"ק כח שהמזיק פטור, שיכול לטעון שהיה ברור לו שהאדון יסלק את הגחלת כדי להציל את העבד.
וכל זה אם נאמר שדינו כמזיק בידים ולכן אינו יכול לפטור את עצמו בטענה שהניזוק היה יכול להסיר את הנזק, אבל אם דינו כמזיק בגרמי יש לומר שפטור במקרה שהניזוק היה יכול לסלק את הנזק, כדרך שכתב הקצות בסי' כה ס"ק יג שדיין שטעה בדבר משנה ואפשר להחזיר את הדין פטור, אך אם מסר בידיו כספו של הזכאי ביד הבעל דין השני, חייב אף אם אפשר להחזיר כיון שהוא מזיק בידים,. כמו כן יתכן שאין כאן 'ברי היזקא' אם הניזוק היה יכול לסלק את הנזק.
