לתרומות לחץ כאן

פרשת וישב – נס הסוכריה

הרב לוי יצחק בניאל

"והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה"  (בראשית ל"ז, כ"ה)

 

וגמליהם נשאים, למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחם רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע. (רש"י)

 

למתבונן בדברי רש"י מתעוררת תמיהה עצומה, וכי לזאת יקרא "מתן שכרן של צדיקים"? נתאר לעצמנו את המצב בו היה שרוי יוסף הצדיק באותו רגע, בהיותו רך בשנים בן שבע עשרה שנה בלבד, מושלך לבור בידי אחיו ולאחר מכן נמכר על ידם לישמעאלים ואינו יודע כלל מה יעלה בגורלו, וכי אכפת לו ברגע זה אם המשא אותו נושאים הישמעאלים הוא בשמים או נפט? וכי על נס זה שנראה בעינינו כה פעוט יחסית למצבו הנורא יקרא "להודיע מתן שכרן של צדיקים"? הדבר בהכרח אומר דרשני.

שאלה דומה ניתן לשאול על הנס שהתרחש ליוכבד, אימו של משה רבנו, כשהניחה את בנה הקטן בתוך תיבה ביאור בתקווה שישאר בחיים, והנה לא פחות ולא יותר בתו של פרעה הרשע שמה ליבה לתיבה זו ורחמיה נכמרים על התינוק הקטן, שולחת את ידה וזו מתארכת, ובסופו של דבר לא רק שגידלה את משה הקטן אלא אף שילמה ליוכבד אימו האמיתית על כך שהניקה אותו. ולכאורה אותה תוספת תשלום נראית "נס מיותר" במכלול הניסים שנעשו למשה רבנו ולאימו?

את אותה שאלה ניתן לשאול גם על הנס שהתרחש לדוד המלך בהכותו את גלית הפלשתי, לאחר שזרק את האבן ופגע בגלית, במקום ליפול אחורה מעצמת המכה, נפל גלית קדימה בכדי לחסוך לדוד כמה צעדים עד שיוכל להתקרב ולחתוך את ראשו. ולכאורה אחר הנפילה הגדולה של גלית מה היה הצורך בנס הפעוט יחסית שלא יצטרך דוד לצעוד את אותם צעדים בודדים?

בספר "ומתוק האור" (מאת הרב שלמה לוינשטיין שליט"א) ביאר זאת על פי יסודו של הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל,  והביא לכך משל: כשאב רוצה להעניק לבנו דבר מה ולהביע בזה את אהבתו, הוא אינו נותן לו פרוסת לחם, אלא קונה ומעניק לו סוכריה או ממתק אחר. פרוסת לחם אינה מבטאת אהבה משום שזהו דבר הכרחי. אהבה מתבטאת כשנותנים דבר שאינו הכרחי – הסוכריה מבטאת אהבה. 

לדוד המלך אמנם התרחש נס גדול, הוא ניצח את גלית הפלשתי. אולם נס זה היה הכרחי בבחינת "פרוסת לחם" שהרי גלית חירף מערכות ישראל. אולם לדוד עוד נכונו חיים של רדיפות וייסורים א"כ היכן יבטא הקב"ה את אהבתו לדוד? התשובה היא- דוקא בנס המיותר ב"נס הסוכריה" בנס זה כביכול אמר הקב"ה לדוד: "ראה קיצרתי לך כמה צעדים עד לכריתת ראשו של גלית, אף שאין צורך הכרחי לכך, אבל יש בכך ביטוי לאהבתי אליך".

כך גם הנס שהתרחש ליוכבד, הצלתו של משה רבנו היתה הכרחית לגאולת ישראל, אבל רצה הקב"ה להוסיף עוד "סוכריה" של עידוד ואהבה בתוך הקושי הגדול במצרים, על כן הוסיף גם את הנס שאינו הכרחי.

זו גם היתה מטרת הנס שהתרחש ליוסף הצדיק. דוקא בהיותו במצבו הנורא שנגזר עליו משמים (עוד מזמן ברית בין הבתרים) רצה הקב"ה לעודדו, להביע לו את אהבתו ולומר לו שגם במצבו הקשה עדיין הקב"ה איתו ולא עזבו.

אמנם, נס זה שהישמעאלים נשאו בשמים ולא נפט נראה מיותר בתוך המצב הקשה בו היה שרוי יוסף הצדיק, אבל היה בו בחינה של זריקת סוכריה משמים לגלות לו שלעולם הקב"ה אוהבו ומלווהו בכל דרכיו.

פעמים שעל האדם עוברת תקופה קשה של סבל, ייסורים או מצוקה אחרת, אך אם יתבונן ויפקח את עיניו יגלה שגם בתוך תקופה זו נזרקות לעברו מדי פעם "סוכריות" משמים וניסים קטנים שמשמעותם לגלות לו שהקב"ה מלווהו בכל רגע ובכל תקופה מתוך אהבה ורחמים גדולים…

***

 

אדם  חלם חלום. בחלומו מטייל הוא לאורך החוף והאלוקים עמו. בפאתי הרקיע הבזיקו לנגד עיניו מאורעות חייו. ובצמוד לכל מאורע הבחין בשני זוגות עקבות בחול. זוג אחד היה שייך לו ואילו השני לאלוקים.

כאשר תמונות חייו האחרונות הבזיקו מול עינו, פנה במבט לאחור להתבונן בעקבות שבחול, הוא הבחין שפעמים רבות  במהלך חייו נראו בחול רק זוג עקבות אחד. הוא גם הבחין שאותן תקופות היו התקופות העצובות ביותר בחייו, הדבר הציק לו, הוא שאל את האלוקים אודות כך:

"אלוקי, הלא בישרתני שמיד כשאחליט לצעוד בנתיבך תצעד עמי לאורך כל הדרך, אולם הבחנתי, רק בזוג עקבות אחד בתקופות המצערות והמיסרות ביותר בחיי.

מדוע דוקא כשהייתי זקוק לך ביותר נטשתנני ועזבתני?!"

והאלוקים השיב לו מן הדממה: "בני היקר לי מאוד, אני אוהבך ולעולם לא אנטשך. במשך אותן תקופות של נסיון וסבל בחייך, כשהבחנת בזוג עקבות אחד היה זה משום שנשאתי אותך על כפי".

      

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *