לכבוד הרב שלום.
נתקלנו השבת בשאלת נדרים באחת העליות לתורה.
ראובן קנה עליה לספר תורה ב30 שח.(מכירה נעשתה בערב שבת).
שמעון קנה את אותה עליה ב40שח,גבאי בית הכנסת הכריז ששמעון זכה והוא נרשם בספר הנודרים. ראובן לא שמע שחברו שמעון אמר 40 שח, וחשב שהוא עצמו עם 30 שח זכה בעליה לספר תורה .למחרת בשבת עלה ראובן, לספר בחושבו כי הוא קנה את העלייה. כאשר ירד התבררה הטעות עליה התנצל ראובן בפני שמעון. ועכשיו השאלה, על מי חל הנדר ומי צריך לשלם? ראובן שחשב שנדר ועלה לספר תורה? שמעון שנדר באמת ונרשם בתיקיית הנודרים? אנא ענו לי עם אפשרות לראות מקרה זה בהלכה. תודה אילן
תשובה:
שלום רב.
שאלה דומה ממש שמעתי מפיו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין רבה של רמת אלחנן בבני ברק. והשיב כך: החתם סופר בחידושיו על מסכת חולין (פז ע"ב) הקשה, מדוע חייבו חכמים אדם שחוטף מצוה מחבירו לשלם לו עשרה זהובים, הרי הלכה פסוקה היא שהחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ונמצא שלא הפסיד כלום במה שלא קיימה בפועל. ותירץ, שעשרה זהובים אלו אינם נתינים לו עבור המצוה שהפסיד כביכול, שהרי אי אתה יודע מתן שכרן של מצוות, אלא זהו פיצוי על צערו שניטלה ממנו המצוה.
על פי דבריו אלו סבר הרב לומר, שבמקרה הנידון בשאלתכם, שמעון שזכה בעלייה לתורה לא הפסיד כלום בכך שלא עלה בפועל, וממילא יש לו חיוב לתת לבית הכנסת את הסכום שהתחייב. לענין חיובו של ראובן נראה לחלק כך: אם שמעון מחל לו על מה שאירע, ובפרט שעשה זאת בתום לב, נראה שודאי קיים מצוה בעלייתו לתורה, וממילא מחוייב גם הוא לשלם את נדרו. אולם, אם היה עושה זאת בזדון, נמצא שלא קיים בכך כל מצוה, ועבירה היא בידו, וממילא אין טעם לחייבו לשלם את מה שנדר.
תזכו למצוות רבות!
