בס"ד
שלום רב ברצוני לדעת:
תינוק שנולד מאימו שעזבה אותו ואחר כך אימצו אותו משפחה אומנת ואחרי כמה שנים הדודה הביולוגית של התינוקת דורשת את התינוק מההורים המאמצים . מה הדין?
תשובה:
שלום רב.
אמא שמסרה תינוק לאימוץ עפ"י החוק אינה זכאית לתבוע את הילד בחזרה. אולם עפ"י ההלכה בעצם אין זכויות מיוחדות להורים על ילדיהם מחמת עצם העובדה שהם ההורים. אלא הכל נקבע לפי הצרכים של הילד, אם טוב לו יותר כך או כך, ובדרך כלל כמובן עפ"י טבע הבריאה הילד צריך לגדול בבית הוריו. אולם לאחר שהם מסרו אותו לאימוץ וההורים המאמצים גידלו אותו עד כה, בגרך כלל טובת הילד להשאר בבית ההורים המאמצים. ובפרט כאן שאתה כותב שהדודה היא זו שדורשת בחזרה את הילד.
אכן הנ"ל נכתב על אימוץ ילדים ולא על משפחה אומנת. אבל הכלל שטובת הילד קובע הוא בין באימוץ ובין במשפחה אומנת.
בהצלחה
מקורות:
ראה עוד בספר "על בן אמצת לך" בחלק המכתבים והתשובות עמוד נ-נא.
אמת היא כי הכלל הוא להולכים לפי טובת הילד . כאשר ביחס לטובת הילד אין הבדל בין האב לבין האם, לדוגמא כאשר ההורים נפטרו והשאלה האם הבן הולך לסבים מצד האבא או מצד האמא, לרוב האחרונים הולכים אחרי האבא משום דכתיב "למשפחתם לבית אבותם" ומכאן שיש לאב זכויות (ממוניות?) בילד.
למעשה מסתמא התשובה נכונה שבמקרה כזה טובת הילד שלא להיות אצל הוריו הביולוגיים. למרות שיכולים להיות מקרים שבהם האמא הייתה בסוג של משבר שבעקבותיו היא מסרה את הילד לאימוץ וכעת היא בסדר.
החוק גם מקבל את זה שיכול להיות שההורה הביולוגי חזר למוטב אך המחוקק קבע שההליך הוא בלתי הפיך בשביל לקדם את הוודאות באימוץ ובכדי לאפשר להורים המאמצים ולילד המאומץ לבנות קשר טוב בלי לחשוש שיבוא יום והם יופרדו.
נכון, שההלכה לא מכירה בהליך של אימוץ מסוג זה אבל לא נראה לי שהיא שוללת אותו על הסף. בהחלט ייתכן שדרך הפתח של טובת הציבור גם ההלכה תכיר באימוץ בלתי הפיך גם כאשר כעת טובת הילד שהוריו הבילוגיים יגדלו אותו.
השאר תגובה